מיום ירושלים לדגל ירושלים

הרב אברהם וסרמן , כ"ד באייר תשע"ח

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

א. בעוד שנתיים, בשנת תש"פ, ימלאו מאה למהפך החילוני בארץ-הקדש. באייר תר"פ נערכו הבחירות לועד הלאומי, ולהפתעת הכל – החילונים שהיו מיעוט בארץ ישראל, הפכו למפלגה השלטת. ההלם היה מוחלט. העיתון "דאר היום" (יד תשרי תרפא), מתאר בלעג דק את ה"נס" שעל ידו הפך מיעוט לרוב שולט.

הראי"ה קוק הביע (באותו גליון) התנגדות לחוקיות הועד הלאומי: "כל בר בי רב יודע איך נעשו הבחירות לאספת נבחרים זו. תוצאות הבחירות האלו הרי ראינון, הרוב השולט באספת הנבחרים יהיה האגף השמאלי, בשעה שגם תינוק בן יומו יודע כי רוב הקהל הארץ-ישראלי אינו שייך לאגף זה. מזה יוצא כי אספת הנבחרים לא תהיה באת כוחו האמתית של קהל ישראל בא"י" (ראה גם מ. פרידמן, "חברה ודת", עמ' 170).

לא זה המקום לתאר את מגוון המניפולציות בהן נקט האגף השמאלי כדי לזכות בהגמוניה, אך התוצאה היתה שמאותו רגע ואילך, המיעוט הנחוש שאחז בהגה ההנהגה החל במסע עקבי להגדלת כוחו ביישוב. חלוקת הסרטיפיקטים בעיקר לעידוד עליה חילונית, הקצאת משאבים ועוד, הפכו בשנים הבאות את המצב על פיו, והיישוב החילוני הפך להיות הרוב.

בהמשך, כדי לשמור על ההגמוניה, היתה גם התופעה המכוערת של  "כפיה חילונית" בשנות הארבעים עד השישים. ילדים ונערים הועברו על דתם ואמונתם בכח, תוך ניתוק מהמשפחה הטבעית שלהם. היתה גם כפיה של פועלים להיות חברים בהסתדרות הפועלים החילונית, ועוד.

מזה זמן רב, שהציבור המסורתי הדתי והחרדי מהווים רוב בקרב היהודים במדינת ישראל. אך גם עתה מיעוט חילוני נחוש, מחזיק בצמתי-השלטון ודואג שרק אנשים בצלמו כדמותו יגיעו לעמדות מפתח והובלה. דוגמא בולטת וכואבת – העדרו של חובש כיפה מפורום מטכ"ל המורחב, למרות שנים רבות שבהם יש אחוז גבוה מאוד של קצינים דתיים ברמות הפיקוד הנמוכות יותר. זה לא מקרה.

ב. האידיאולוגיה הציונות-חילונית, כשמה כן היא – ערכים של חול. מדינה, צבא, מערכת משפט, כלכלה, בריאות, תרבות, מדע ועוד. ההישגים בטכנולוגיה כה מרשימים עד שהוכתרנו בכינוי "סטארט-אפ ניישן". אלא שלא לשם כך נוצרנו, לא זו מטרתו של עם ישראל, למרות שכל אלה חשובים מאוד. נבראנו לשם מטרה עליונה ועצומה הרבה יותר, שתרומם את כל האנושות, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

זו גם הצפיה של העולם מאתנו, עם התנ"ך, והוא מתאכזב כשאיננו עומדים בה. התורה מדברת על ההתפעלות העולמית מאתנו, בתחום הרוחני: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי... ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים,ד). כך גם ההשפעה שלנו על העולם: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ישעיהו, ב). זה עיקר הכבוד הלאומי שלנו.

ג. הראי"ה קוק הבחין שהציונות החילונית צועדת במסלול זה, וכבר בתחילת הצלחתה המדינית, קרא להקמתו של ארגון תחיה רוחני "תחית הקדש" בשם דגל ירושלים. לא בשלילת הארגונים הקיימים, אלא בהצבת המטרה לשמה נבראנו, עליה מסרנו את נפשנו דורות ארוכים, והיא נשמת-חיינו וטעם קיומם.

ברור היה לו שאי אפשר רק 'להשפיע מבפנים', בהשתלבות במערכת הקיימת שבסיס-קיומה ומערכת הערכים בהם היא דוגלת אינם ערכי-תורה. גם כשיהיו הישגים מסוימים, הרי שתמיד בהתנגשות בין הערכים, כמעט תמיד תנצח האידיאולוגיה החילונית.

המזרחי שאמנם זכה לעידוד מהראי"ה, זעק על חילולי שבת, מזער נזקים, ודאג לסקטור הדתי, אך לא שינה דבר במהותה של התנועה הציונית.

שבעים שנות מדינה חילונית שבה כמעט תמיד יש קואליציה עם מפלגות דתיות, הביאו את עם ישראל להישגים נפלאים בעולם הגשמי, אך הלאומיות שלנו כמעט ואינה מבטאת דבר מערכי התורה.

לכן שוב ושוב המדינה מחללת שבת במוסדותיה הממלכתיים, כשזה "חשוב". דוגמה בולטת היא משחקי כדורגל נעשים בחילול שבת, שכבר הרב קוק לחם בזה. כעת, למרות בקשת קהל גדול ושחקנים רבים, לא עבר לימות החול. החינוך התרבות האמנות המשפט – אינם כוללים כמעט דבר מערכי-הקדש שלנו. יתרה מזו, עם השנים, הולכים ונעלמים ערכי-הקדש המעטים שבכל זאת נכנסו למערכות החילוניות, כתוצאה מהשפעה מבפנים. הפרהסיה הולכת ומרוקנת מסממני יהדות, מה שהיה פעם סטטוס-קוו ננגס והולך זה שנים רבות. אנו במבוי סתום.

ד. יש להודות ולהלל על הקיים הטוב, אשר בחסדי-ה' ובהשגחתו על המאמץ אנושי הגדול, הגענו לזמן הזה. כעת, יש להתקדם לשלב הבא, המהותי הנשגב והקיומי, שבלעדיו אין בסיס לעם הנבחר, עם הקדש. לעבור למאה חדשה.

האוצר האדיר של ספרים, מאמרים, תכניות ורעיונות לניהול מדינה לאורה של תורה – כבר קיים, גם אם יש להוסיף תמיד ולשכלל. מכוני מחקר תורניים עוסקים בכל נושא העומד על הפרק. אך לא מדובר רק ב"מדינת הלכה". התורה אינה רק הלכה, הוראות מעשיות לניהול המעשים, אלא מסכת שלמה של אמונות ודעות, מוסר וקדושה, תיקון הפרט החברה והעולם, הבאים לכדי יישום בהתנהגות היומיומית.

לכן, הראי"ה קוק דבר על "תחית הקדש", הכוללת גם התחדשות גדולה בעולמה של תורה. עיסוק רחב בחלקיה הרבים, הכוללים את ההלכה אך לא מצטמצמים רק בה. הארת אמונה ומוסר בתוכנו ומודל לכל העולם, שיבא להתפעל גם מהחקלאות המתקדמת והטכנולוגיה המפותחת, אך בעיקר כחזון ישעיהו הנביא (פרק ס): "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך".