טוב וחובה להודות לה'

ד"ר יוסי לונדין , כ"ה באייר תשע"ח

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

סוכני ביון ישראלים עושים בתוך טהרן כבשלהם ומסלקים מתחת לאפם של משמרות המהפיכה רבבות מסמכים- טוב להודות לה'.

נשיא ארצות הברית מקריא נאום לעולם שדומה להפליא לדף המסרים של ראש ממשלת ישראל, יממה לאחר מכן נשיא רוסיה מעניק לראש הממשלה כבוד ויקר, ונותן לו אור ירוק להכות באויבי ישראל (שהם גם בני בריתו!)- טוב להודות לה'.

מאגרי טילים המיועדים להשמיד ולהרוג מושמדים רגע לפני הפעלתם, ואלו שכן נורים, רק מגרדים את בטון המוצבים- טוב להודות לה'.

חיל האויר פוגע בכל שדה תעופה ומאגרי תחמושת של האויב, ואף שערה אינה נופלת משערו של אף טייס- טוב להודות לה'.

אחרי עשרות שנים של מוסר לחימה מעוות המתיר לפגוע באויב רק לאחר שנשפך דם יהודי רב, חוזרת המדינה למוסר המקראי המקורי של הקם להורגך השכם להורגו- טוב להודות לה'.

בניגוד לגישה המקובלת של "אימת ועדות החקירה" המחייבת לקחת מקדמי בטיחות היסטריים ולהכניס את כל המדינה למקלטים, שומרת הממשלה על שגרה דרוכה וברוכה והחיים ממשיכים במסלולם- טוב להודות לה'.

טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.

נכון, הדברים עלולים להשתנות ברגע. חלילה, טיל אחד שיחדור את מערכי ההגנה, השפעתם של מנהיגי אירופה תאבי הבצע או של יהודים מבולבלים שתשנה את האווירה העולמית, תקלות כאלו ואחרות- ובע"ה מזמורי התהילים לצד פעילותם של לוחמי המודיעין והאוויר יותירו את הנס בתוקפו, אך גם אם חלילה יהיה מחיר ובעיות, עדיין הנס בתוקפו ובעוצמתו וטוב להודות לה'.

ביום ראשון הקרוב נציין את יום ירושלים. דומה שהשנה יותר מתמיד נוכל לכוון בפרקי הלל ובשירי ההודיה לא רק על גבורתם של טייסי 67, אלא גם על לוחמי תשע"ח, לא רק על המכים בנאצר ובחוסיין, אלא גם על ההולמים ברוחאני , אסד וחבר מרעיהם. טוב להודות לה'.

ובכל זאת, משהו אחד מעט צורם בימים הגדולים האלה. האוזן ששמעה את הנשיא טראמפ חוזר שוב ושוב על GOD BLESS YOU לא שמעה שמץ של "בעזרת השם" בדברי מנהיגינו. וחבל.

לפני חמישים שנה באייר תשכ"ח הייתה ישראל שיכורת נצחון. מצעדי הענק תחת הסיסמא "ישראל בטח בצה"ל" כמו דברי הרהב והזלזול המופגן באויב, התנפצו שבע שנים מאוחר יותר על גדות תעלת סואץ. טראומת יום כיפור הפכה את רוח התעוזה והיוזמה לרוח ביקורתית ומהססת, הגאווה בסמלי הלאום הפכה למעט מגונה וכל ביטוי של בטחון עצמי נתפס כמתקשר למחדל של אוקטובר 73. תשובת המשקל לשחצנות של ששת הימים הביאה לתוצאות בעייתיות לא פחות.

ארבעה וחצי עשורים חלפו. ימי ההססנות והבנת האויב הולכים וב"ה חולפים להם. הדרך לריפוי עוד ארוכה, ויקח עוד זמן עד שמעיפי העפיפונים בעזה יחושו את הנחישות הישראלית כאחיהם ב"כח אל קודס" האיראני, אבל אנחנו בדרך הנכונה. מי שחש את אווירת העוצמה והשמחה של חגיגות השבעים, את ההמונים המריעים אל מול המטוסים במפגני החג ואת האוירה הלאומית הבריאה גם אל מול פה ושם כמה קולות חמוצים, מבין שלמרות כל המכשולים, דברים משתנים, חוזרים אל המסילה של נורמליות בריאה ואיתנות לאומית.

ורק הערת אזהרה אחת מנצנצת לה מאייר תשכ"ח. ההיבריס. היוהרה. הכוחי ועצם ידי. המחיר בפעם הקודמת היה כואב, חובה עלינו להיזהר שעם "השלמת הסיבוב" והחזרה לימים שלפני ההיסוס והפלגנות, לא נשוב אל אותה יוהרה.

עוצמה, נחישות, ושמחה בניסים שהקב"ה עושה עמנו. בד בבד זהירות מזחיחות. טוב וחובה להודות לה'. וזכרת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועם הכניסה לימי ההודיה על ששת הימים נשוב ונתבשר בישועת העם והארץ. אמן ואמן.