הלילה לומדים תורה

הרב ש"י ויצמן , ג' בסיון תשע"ח

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

ליל חג השבועות בימינו הפך זה מכבר לגילוי יוצא-דופן של חשק התורה ואהבתה. כזה אשר פועל בלב כל אחד ואחת מאתנו: גברים ונשים, זקנים ונערים, תלמידי חכמים ובעלי בתים. כולנו, ביחד או לחוד, מוצאים בלילה הזה את האות המיוחדת בתורה, זו ששייכת רק לנו.

כתב רבינו אברהם גמובינר זצ"ל (המג"א): "איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ואפשר לתת טעם על פי פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם, כדאיתא במדרש, לכן אנו צריכים לתקן זה".

נדמה, כי ליל חג השבועות כבר מזמן אינו רק תיקון לאותה שינה של ישראל.

בזכות רבים ורבות, קיבל הלילה המיוחד הזה משמעות ותוכן כשל מעמד הר סיני. כאז גם היום, כל העם עומדים ומכריזים יחד שרצונם הוא לעשות ולשמוע.

בשנים האחרונות ההתרחשות הייחודית הזו תופסת תאוצה ומגלה בנו רזי-רזים שלא ידענו כלל על קיומם. שיעורים בשפות שנות, מקורות מלומדים ופשוטים, פלפולי סופרים ומדרשים, כל אלה זמינים בפתע אל כל אשר יחפוץ, הולכים ומתגלים הם כיקרים מזהב ומפז, לבטח מעוד שנת לילה חטופה.

כתב הזהור הקדוש: "ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כראוי".

ר' יהודה יאיר זצ"ל, מגדולי דרשני ירושלים, היה פותח את לימוד ליל השבועות בקריאת התחזקות גדולה:

"עלינו ללמוד בחשק גדול, בשמחה והתלהבות. סגולות הלימוד הזה עושות פרי בעליונים ומושכים על נפשנו קדושה וטהרה. הבה נתגברה כארי ונמנע עצמנו מכל שיחת חולין. נצלו כל רגע, כל שעה של לימוד. שמעו ותחי נפשכם".

נשים רבות היו באות להשתתף בסדר הלימוד בבית הכנסת "היכל פנחס" בירושלים. בידן אחזו הן מכל טוב הארץ: פירות ועוגיות, מאכלי חלב ואביב קלוי. ריח הכיבוד התערבב בחלל בית הכנסת בקולו המסולסל של החזן אשר זירז עצמו ופתח מיד בתפילה מספר "לשון חכמים":

"ריבון העולמים, מודים אנחנו לך על אשר קידשתנו במצוותיך ובחרת בנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו. ותתן לנו ה' אלוקינו את תורתך הקדושה...".

כך למדנו עד חצי שעה לפני חצות הלילה. באותה עת, עצר ר' יהודה יאיר זצ"ל מסדר הלימוד והכריז: "זה הזמן לקריאת שמע שעל המטה". יחד, פתחנו בקריאת שמע אדירה שנשמעה למרחקים.

בשעת חצות, ברכו הציבור ברכות השחר עד מילים "ובין שאינו בין ברית", את ברכות התורה קראנו בעלות השחר.

תנ"ך וסדר תרי"ג מצוות. מדרש, אדרא רבא וזוטא, כך גרסנו כל הלילה בשמחה גדולה והתלהבות.

בסיום הלימוד פתח החזן בתפילה אשר תיקן רבינו חיים דוד אזולאי זצ"ל בספרו "כף אחת":

"ריבונו של עולם...היום הזה קרבתנו לפני הר סיני ובחרת בנו מכל בעמים... הלילה הזה קרינו בתורתך הקדושה: בתורה, בנביאים בכתובים ובזוהר הקדוש. לתקן את שורשם במקום עליון...".

ספסלים רבים נוספים מדי שנה בבתי המדרש ובבתי הכנסת השונים. נדמה, כי מנגינת תיקונם של בני עדות המזרח יחד עם שיעורי התורה הרבים, הצליחו לגלות בדורנו ניצוץ מיוחד, כזה אשר בימי השנה אנו מבקשים לדחותו מעלינו ולמעטו, ללא סיבה של ממש.

לקראת ליל השבועות המתקרב, זה הזמן לצאת וללמוד תורה ביתר שאת ועוז. לדבוק בה, לאהוב אותה ולהתרפק עליה כבן על כתפי אביו.

הבה נשרטט את שורות ספר התורה של כל אחד מאתנו, נמצא את האות אשר שייכת רק לנו. נכתבה ונמלאה בכל אישיותנו.

עתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.