השראת שכינה תלויה בצניעות

הרב ברוך אפרתי , ח' בסיון תשע"ח

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: עצמי

אחת הדמויות העלומות במקרא הוא שמשון הגיבור, עליו נקרא בהפטרת פרשת נשא.

רבותינו ז"ל לימדו אותנו שזו דמות בעלת גדולה רוחנית, ולא רק גבורה גשמית. הם אף השוו אותו לקב"ה (כביכול) בכמה מובנים: "א"ר יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג...וא"ר יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים...שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" (סוטה ט).

"שמשון בן מנוח, כיחידו של עולם. מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע" (בראשית רבה). 

אולם בקריאה פשוטה של המקראות איננו רואים היכן פרשנותם של חז"ל נמצאת. הסיפור על שמשון, החל מגילוי המלאך לאמו ולאביו (שהיה עם הארץ כדברי חז"ל) ולא לשמשון עצמו, המשך במעשיו עם קריעת האריה וכוורת הדבורים, וכלה בנקמותיו בפלישתים, בשריפת שדות עם לפידים הקשורים בזנבות שועלים, הפלת עמודי עזה על יושביהם ועוד, כל אלו הנן גבורות גשמיות והבטחות חומריות, המלמדות על גוף עצום וחזק. אך לא על גילוי שכינה, ולא על אדם בעל מעלה רוחנית יתירה.

גם חז"ל עצמם, קראו לשמשון 'אחד משלושה קלי עולם' (ירושלמי ר"ה), דהיינו אדם קל ולא בעל משקל רוחני כמשה ואהרון אלא כגדעון ויפתח.

אנו יודעים על כך ששמשון נשא נשים נכריות, ובאחד השלבים נגרם על ידו חילול השם בעצם שביו ביד פלשתים, כאשר מסר את סודו לאשתו הגויה בעת תשמיש.

היכן אם כן ראו חז"ל את עניינו הרוחני הגדול של שמשון? וכיצד עלינו להביט בו? מה רבש"ע מבקש ללמד אותנו מסיפורו של שמשון השופט?

פשוט הדבר שמבחינת ההשגחה העליונה שמשון נשא את הנשים הללו על מנת להפיל את עוצמת הפלשתים, וד' גלגל הכל מראשית עד אחרית למען ישועת ישראל. אך השאלה אינה כלפי מעלה אלא כלפי מטה, כלפי שמשון כבעל בחירה, כיצד יתכן שאיש קודש שכזה חי עם נכריות בניגוד להדרכת תורת ד'? לא מצינו שהותר לו הדבר בנבואה, גם אם יד ד' סובבה הכל לטובה.

התשובה מצויה בגמרא במסכת סוטה. הגמרא קובעת משפט מהותי מאד על שמשון- "שמשון בעיניו מרד (כשתר אחר עיניו ומצא אשה לא ראויה), לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו".

דהיינו, שמשון נולד כשופט עם יכולת רוחנית עליונה מאד, נזירית, שממנה הגיע כוחו העליון הגופני. אולם, שמשון לא עמד בניסיון שמגיע יחד עם גוף מושלם ורוח גדולה, הניסיון של הצניעות הגופנית. 

כהמשך דברי חז"ל שם: "תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה שנאמר 'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו''. לפיכך לקה בעזה, שנאמר 'ויורידו אותו עזתה'". עזה, מידת העזות הגופנית החושנית, היא אשר הפילה את שמשון והסתירה בו את קדושתו ונזירותו.

חז"ל מפרשים במגמה זו גם את שמה של דלילה- "דילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו- דאיסתלק שכינה מיניה". שמשון היה עליון מאד, אך עניין של חוסר צניעות גרם לדלדול הכוחות ע"י דלילה וחברותיה, עד כדי סילוק שכינה.

שמשון, החל כנזיר אלהים קדוש. שכינה קשקשה אצלו כזוג. גופו ביטא את גדלות הרוח הישראלית היונקת מדבר ד'. אולם גם האדם הגדול ביותר, אם אינו שומר על עיניו, על הדחף המיני, ונותן להם דרור שלא בהיתר, הרי הוא נופל ממעלתו עד שישוב.  לא די שאדם שנופל בעריות מפסיד את עולמו, אלא שהתנהלותו מקרינה לרעה גם על זוגתו- "והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני" ופירש רש"י- "קארי ובוציני, מין אחד הוא. אלא שאלו גדולים, ואלו קטנים. כלומר- במה שהבעל עוסק גם אשתו עסוקה". דהיינו, ההכרעה האישית בתחום טהרת העיניים משפיעה על מידה זו גם אצל בן ובת הזוג בהשפעה הדדית.

אמנם, שמשון הגיבור והקדוש הקרוי בשם ד' חזר בתשובה, נשא פניו העיוורות לשמים וקרא לד'. 

אשריו של שופט שיודע להודות במעשיו, למסור נפשו עבור כלל ישראל, ובזה לכפר למפרע כך שזדונותיו נעשות זכויות, מהעוון עצמו המתכפר לשמשון יוצא עקרון מאיר מאד לדורות כולם- השראת שכינה תלויה בשמירת המיניות בגדרי קדושה. אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, אין שכינה שורה במקום שבו יש פריצת גדרי הצניעות.

חז"ל בחרו לשים את פרשת שמשון בהפטרת פרשת נשא, משום שבפרשתנו פרשת נזיר ופרשת סוטה גם יחד, בבחינת "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (ריש מס' סוטה). 

גם אם יש לאדם מעלות רבות, קדושה וגבורה, והוא נזיר אלהים ששכינה עימו, הרי הוא יכול להפסיד השפעתו במבט העין ובתאוות הגוף. התורה מעודדת אותנו לחשוב על ההתנהלות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו בתחום זה, לגדור מה שצריך לגדור ברמה האישית, ולייצר בבחירה חופשית חיי קודש קהילתיים ומשפחתיים. להיות גיבורים ולשמור טהרת בריתו אשר שם בבשרנו.