ההתנתקות הייתה הצלחה מסחררת

לאדם המורעל פוליטית ואידאולוגית אין יכולת או רצון להפעיל את השכל. איך אומרים במקומותינו - לא נותנים לעובדות להפריע לתזה...

בעז שפירא , י' בסיון תשע"ח

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

האמור לעיל אינו בדיחה, אלא אם נסכים שיש גם בדיחות עצובות.  

אי שם לפני, לאחר הגירוש והחורבן ובעוד הערבים ימח שמם מפגיזים את עוטף עזה שאלתי קרוב משפחה בעל דעות שמאלניות באם הוא עדיין חושב ש"ההתנתקות" הייתה הצלחה. תשובתו כדלעיל - "הצלחה מסחררת". האמת- נאלמתי דום.

האיש שכיום כבר אינו בין החיים אדם מוכשר היה, איש רב פעלים ומצליח מאד במקצוע החופשי בו עסק. הכיצד אם כן הצליח לשחרר אמירה כה מופרכת, כה רחוקה מהמציאות, כזו המבזה את אומרה?

התשובה פשוטה. לאדם המורעל פוליטית ואידאולוגית אין יכולת או רצון להפעיל את השכל. איך אומרים במקומותינו - לא נותנים לעובדות להפריע לתזה...

מתברר שבצד המתפכחים ההולכים ומתרבים ברוך השם, עדיין יש בינינו חיות ליהודים המתכחשים ליהדותם, שונאים אותה ובזים לה. כך אנו עדים לטכסי "נישואין" שבינם לבין נישואין אמתיים אין ולא כלום, כך אנו רואים יהודים אחוזי פניקה ממה שהם מכנים "הדתה", כך אנו רואים יהודים המזדהים עם "סבל" האויבים שלנו, אלה המבקשים לרצוח אותנו נפש.

האם החינוך או העדרו אשמים, האם הם לוקים בסינדרום השנאה העצמית המוכר כתופעה אצל יהודים, האם אינם בריאים בנפשם או לוקים במום רגשי בהיותם נמשכים להזדהות עם שונאי עמם ולהעריצם?

מה גורם לנשים יהודיות להתייצב מול חיילים בעוטף עזה ולהאשימם בביצוע פשעים נגד האנושות?, מה גורם לרופאים לזכויות אדם להתאמץ ולהגיע לעזה על מנת לטפל במחבלים ערבים שבקשו לחצות את הגבול ולשחוט יהודים, מהו החיידק הטורף את דעת יהודים הנוסעים לנחם את משפחות הרוצחים של משפחת פוגל לאחר הטבח?!

תשובות מניחות את הדעת אין. נטייתי לראות בכל אלה כסובלים מבעיות נפשיות ורגשיות, כאלה הגורמות להם לחפש את קבוצת ההזדהות אליה ישתייכו, אצל האויב, בעוד שאדם רגיל ובריא בנפשו מוצא קבוצה כזו בקרב בני משפחתו, בני עירו ובני עמו.

לצערי נוכחתי דווקא לאחרונה בתופעות של התנכרות ליהדות הבאה לידי ביטוי אצל יהודים מבולבלים שעושים ככל יכולתם להתכחש למורשת עמם ואבותיהם אגב הפניית עורף לדת משה וישראל, שלא לדבר על בעיטה מופגנת בה ובקודשיה.

דוגמאות:

זוג יהודי "מתחתן" אלא שהטקס משונה בלשון המעטה. הוא אומר לה שהוא מקדשה , היא אומרת לו שהיא מקדשתו, יש שתי עדות (נשים) והקהל מתמוגג (אלה שבאו...).

זוג אחר שהתחתן כדמו"י מביא ילד לעולם. מטעמים רפואיים (ואולי חברתיים...) מחליט למול את הרך הנולד. מוהל?, ברית כדמו"י?, ברכה ו"שמע ישראל"?, חלילה וחס!! רופא כירורג מוזמן לטקס אינטימי בחוג המשפחה והוא מבצע את הניתוח. בלא ברכה, בלא מילה כדין, בלא אזכור (חלילה...) של העניין היהודי.

עוד זוג מחליט להתחתן. מה עושים? נוסעים לקפריסין וחותמים על חוזה. אבי ה"חתן" מתמוגג ברשתות החברתיות- "איזה כיף, לשמוע חתן אומר - I DO" (אני מסכים....בתשובה לשאלת הפקיד אם אכן מעוניין לחתום על המסמכים.....). מה אומר לכם, משהו בין מעורר רחמים למעורר גועל.

הכול "כשר" ובלבד שלא לעשות מעשה יהודי כשר.

לעומת אלה שאבדו כל שייכות רגשית לעמם ולמורשת אבות יש תופעות אחרות. זוג חילוני מבוגר שהגיע לחתונת אחת  מבנותיי נראה מתמוגג מנחת- "כך צריכה להיראות חתונה" שמענו אותם אומרים. במעמד דומה אמרה לי אשה מבוגרת אחרת "בגלגול הבא אני רוצה להיות דתיה". זוג חברים יוצאי השומר הצעיר מצהירים בפה מלא כי כאשר הם מבקשים לרוות נחת ולשמוח הם מפללים להיות מוזמנים לחתונה יהודית. אשרינו.

נדמה שהתופעות הקשות שתוארו לעיל, הניתוק מהמציאות, ההתנכרות ליהדות, פיתוח נוגדנים לוחמניים נגד כל סממן של יהדות- כל אלה הולכים ומתמעטים. אלא שלעתים נדמה שקרב המאסף הזה נהייה מר מתמיד לקראת סופו. הייתכן שזה מה שקורה?

כשלעצמי תש כוחי מלשכנע, להסביר, להוכיח....אני כבר לא שם. מי שירצה ליהנות מתורת ישראל המעניקה חיים מוזמן ומתקבל בברכה.

מי שלא, שימשיך לומר "I DO" בעוד סביבתו הקרובה על מוזרויותיה מתמוגגת מנחת. עוד נחת כזו ואבדנו.