היועץ המשפטי או הבולם הלאומי?

אם החוק מתיר לראש ממשלה להמשיך בתפקידו באין מפריע גם בעת שמתנהלות נגדו חקירות, אז באיזה רשות מנסה מנדלבליט להגבילו?

ד"ר חיים משגב , י"ג בסיון תשע"ח

קצת מוזר היה לשמוע בימים האלה את היועץ המשפטי לממשלה משתלח - לא פחות - בראש הממשלה בנושא מינוי המפכ"ל הבא.

הדברים נשמעו כמו אלה שיוצאים מפיהם של האנרכיסטים בהפגנות שמסתייעות במימון קרנות זרות. אביחי מנדלבליט בוודאי יודע שמי שממנה את המפכ"ל היא מליאת הממשלה; לא ראש הממשלה ולא השר לביטחון פנים – ולכן קשה היה להבין את הפריצה שלו למהדורות החדשות.

מנדלבליט גם יודע, ללא ספק, שלמפכ"ל אין כל קשר לחקירות נגד ראש הממשלה. הוא לא פתח בהן - ואין לו סמכות לסגור אותן. ומכאן, שהניסיון להציג את בנימין נתניהו כמי שמעוניין, כביכול, במפכ"ל כזה או אחר, כדי שזה ייטיב עימו,  הוא בבחינת הוצאת לעז.

המינוי של המפכ"ל הוא לתקופה קצובה מכוח נוהג. אין בדין דבר על משך הכהונה או על האפשרות להאריכה; הממשלה יכולה להאריך את תקופת הכהונה בשנה אחת, כמקובל, או לקצרה על פי ראות עיניה או לא לעשות דבר ואז המפכ"ל הולך הביתה. וכבר היו דברים מעולם. היו מפכ"לים שכיהנו הרבה פחות משלוש שנים.  

המשטר שבו ליועץ המשפטי לממשלה יש זכויות וטו על הליכים שלטוניים ושבו בית המשפט העליון נוטל לעצמו סמכויות לא-לו כדי להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של הגוף שנבחר בידי הציבור בבחירות דמוקרטיות אינו לרוחי. אבל מי אני שאעמוד בדרכם של כל אלה שנושאים לשווא את הדגל של שלטון החוק?

ובכל זאת, יש להתפלא על שמנדלבליט יצא בהצהרות פומביות, מרגיזות, מקובלות, אולי, במקומות הנכונים, להבנתו, שלפיהן הוא ימנע מבנימין נתניהו כל מעורבות במינוי המפכ"ל הבא או בהארכת כהונתו של המפכ"ל המכהן; היו אלה התבטאויות שהיה בהן, לעניות דעתי, כניעה לגורמים רבי עוצמה שיכולים, כנראה, להשפיע גם על המשך דרכו הציבורית של היועמ"ש. אחרת, אין להבין את הדברים. שכן, הכול יודעים, שאין לזהותו של המפכ"ל כל נגיעה לחקירות פליליות. הוא השוטר מספר אחת – ולא החוקר מספר אחת. הוא איננו יכול לפתוח בחקירות והוא איננו יכול לסגור תיקי חקירה; בוודאי לא של ראש ממשלה.

מי שעוסק בכך הוא מי שהחוק הסמיכו לכך – וזה איננו המפכ"ל. אז למה בכל זאת יצא מנדלבליט בהצהרות שמבקשות להטיל דופי בבנימין נתניהו? כלום באמת נחה עליו רוחו הרעה של אחד מאלה הזועקים מתחת לחלון ביתו?

כך או אחרת, הן היו חריגות, בעיני, אם להשתמש בלשון עדינה, ואפילו מעבר לכך. מנדלבליט פשוט עשה מעשה לא-ראוי. הוא ייחס לראש הממשלה, במשתמע, כוונה לנהוג בדרך אסורה. בפנייה הפומבית שלו לשר לביטחון פנים הוא יותר מרמז שנתניהו עלול לפעול תוך ניגוד עניינים. ואלה היו, בעיני, דברי הבל, שכן על פי אותן אמות מידה אפשר גם לאסור על נתניהו לאשר פעילות מעבר לגבול. כלום לא עולה גם פה אותו החשש? ובכלל, אם החוק מתיר לראש ממשלה להמשיך בתפקידו באין מפריע גם בעת שמתנהלות נגדו חקירות, אז באיזה רשות מנסה מנדלבליט להגבילו?

לי אין תשובות להרבה תמיהות. רק מחשבות נוגות. את האמון במערכת אכיפת החוק איבדתי זה מכבר. בוודאי, במי שמאוד רוצה להישאר בתפקיד המפכ"ל.