מותר לצלם אדם ללא רשותו?

הרב ישועה רטבי , ט"ו בסיון תשע"ח

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

שאלה:

  • האם ניתן לצלם אדם ללא רשותו?
  • חבר שצילם אותי ללא רשות במכשיר הפלאפון שלו, האם אני רשאי למחוק את התמונה מהמכשיר גם ללא אישור מבעל המכשיר?

תשובה:

1. יש פוסקים המתירים לצלם אדם ללא רשותו ויש האוסרים, ונראה כדעת האוסרים.

2. קיים איסור לפרסם תמונה שיכולה להביך את המצולם.

3. מותר לצלם במקום בו אין לצפות לפרטיות (שוק, אולם וכד').

4. מצולם שרוצה למחוק תמונה ממצלמת חברו - מומלץ למצולם להסביר לצלם שיכבד את בקשתו וימחק את התמונה שלו מהמצלמה.

5. אדם יכול להתנות מחילה מצילום בניגוד לרצונו - במחיקת התמונה.


הנושאים לדיון:

  • לצלם אדם ללא רשותו.
  • לפרסם תמונה מביכה.
  • לצלם במקום בו אין לצפות לפרטיות.
  • למחוק תמונה ממכשיר חברו.

לצלם אדם ללא רשותו

בספר עמק המשפט (זכויות יוצרים עמוד תרכ"ו ואילך) מובא שיש מחלוקת בין הפוסקים, האם מותר לצלם אדם בניגוד לרצונו: לדעת הג"ר יוסף חיים זוננפלד (מובא בשו"ת שלמת חיים סימן תשע"ג), מותר לצלם אדם ללא רצונו, כשם שמותר לאדם לצייר כרצונו כך מותר לצלם והצילום נחשב כמעשה של הצלם. אך לדעת הרוגוצ'ובר (שלמת חיים שם), אסור לאדם ליהנות מחברו אם הוא אוסר זאת בצורה מפורשת. הרוגוצ'ובר הביא מספר מקורות מהם נלמד שגם הנאה במראה - חשובה להנאה, לפיכך יש איסור להשתמש ללא רשותו של המצולם. בעל עמק המשפט פסק כדעת הגרי"ח זוננפלד. (מובא גם בשו"ת שלמת יוסף סימן כ שאלה ה).

אך נראה לאסור צילום אדם ללא רשותו בגלל חמש סיבות כדלהלן.

1. טעם ראשון של המשנה הלכות - ישנה חומרא לא להצטלם

המשנה הלכות (חלק ז סימן קיד) אסר לצלם אדם ללא רשותו בגלל שלושה טעמים. הטעם הראשון: לפי הדין (מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף ד),  אסור לעשות צורת אדם אם הציור בולט, אבל אם התמונה לא בולטת - מותר לצלם, אך גם בתמונה לא בולטת - יכול אדם להחמיר ולא לאפשר לאחרים לצלם אותו, ומי שמצלם - "לאו רוח חכמים נוחה הימנו", כי יש מהראשונים שאסרו צורת אדם גם אם התמונה לא בולטת, כמו כן בזהר מובא שיש רוח טומאה על דיוקן.

המשנה הלכות הוסיף: גם מי שלא מחמיר על עצמו בצילומים - בכ"ז יכול אדם לאסור לאחרים לצלם אותו, כך כתב המשנה הלכות: "אפילו בנ"א שאין מקפידים להצטלם ורגילות הוא אצלם - מ"מ יכול למחות באחרים, ורמז לדבר הא דתנן ב"ק צ' ע"ב, החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו - חייבים".

2. טעם שני של המשנה הלכות - מעין איסור גזל

המשנה הלכות הביא טעם נוסף לאסור בגלל שיש בכך מעין איסור גזל, כי המצטלם יכל להפיק בעצמו רווחים מהתמונה, והמצלם גוזל ממנו רווחים אלו. כך כתב המשנה הלכות: "ובר מן דין נראה, דיש בזה גם משום גזל, שהרי ביד האדם למכור רשות הצילום למי שרוצה לצלמו ויקבל שכר על זה, נמצא מזיקו בממון, ועי' שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן ע"ה) שאסור להעתיק חידושי תורה מכתב יד של אדם שלא ברשות. ומעתה אם אסור לצלם כתב חבירו של ברשות - כ"ש גופו. ואף דכתבתי במקום אחר דאין איסור גזל בראיה, אבל לצלם אסור בלי רשותו".

לפי טעם זה, האיסור חל רק במקרים בהם יש ערך כספי לתמונה.

3. טעם שלישי של המשנה הלכות - פגם רוחני

המשנה הלכות סיים: "ופוק חזי מדינא דמלכותא דאסור לצלם מקומות שמקפידים על זה שהם סודות המדינה, וכ"ש גוף הצדיק שהוא סוד ה' ליראיו". כלומר כשם שאדם מבין שאסור לצלם מקומות שיש בהם רגישות ביטחונית, סודות מדינה - כך גם צריך אדם לשמור על צניעות דרכיו והנהגותיו, בבחינת סוד ה' ליראיו.

ניתן להוסיף ולומר, האדם נברא בצלם אלוקים (בראשית פרק א פסוק כז), כשם שהדיוקן העליון הוא סוד - כך גם דמות האדם היא סוד, הפצת התמונה כמוה כגילוי הסוד.

4. טעם רביעי לאיסור - ואהבת לרעך כמוך

יסוד נוסף לאיסור צילום הוא בגלל הציווי ואהבת לרעך כמוך, וכמבואר בשאילתות דרב אחאי (פרשת בראשית שאילתא ג): "דמחייבין דבית ישראל לרחומי חד על חבריה, ולמיעבד בהדיה מצוה וגמילות חסדים, דלא ברייה קב"ה לעלמיה אלא בחסד וברחמים". הסמ"ג (עשין סימן ט) הוסיף: הכלל של מצוות ואהבת לרעך כמוך הוא מה שהלל אמר בגמ' (מסכת שבת דף לא עמוד א): "דעלך סני - לחברך לא תעביד".

הרש"ר הירש (ויקרא פרק יט פסוק יח) כתב: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' - זה כלל מסכם לכל התנהגותנו החברתית - בדיעות, במלים ובמעשים... נדרוש שלומו וטובתו, כדרך שאנחנו דורשים את טובת עצמנו; נשמח באושרו ונתעצב בצערו, כאילו אירעו הדברים לנו; בשמחה נתרום לשלומו - כאילו היה מדובר בשלומנו; נרחיק מעליו צער, כאילו נשקפה סכנה לנו (השווה פי' בראשית נ, יז). זו דרישה, שנוכל לקיים אותה ביחס לכל אדם - אפילו אין כל קירבת נפש בינו לביננו".

"...ואהבת לרעך כמוך" - אדם שלם מבחינה רוחנית ומוסרית לא יבדיל בין שלום רעהו לבין שלום עצמו... ידוע מאמרו של הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד". היתה זו תשובתו לאותו נכרי, שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. והוא הוסיף לתשובתו את ההערה: "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא - זיל גמור" (שבת לא ע"א). ואכן מאמר זה רק מבטא דרך שלילה את האמור בתורה כמצווה חיובית. "השנוי עליך אל תעשה לחברך": הרי כאן שוויון גמור לכל - כעיקרון מנחה לכל פעולותינו; על - פי זה נדרוש את שלום רענו כשלומנו; נהפוך אנוכיות ואהבה עצמית לאהבת ריע ולשמירת כבודו".

הג"ר יצחק זילברשטיין (שושנת העמקים, כולל הלכה ורפואה, עמוד קיח בהערה) כתב: "ולפעמים מביאים פצוע לבית חולים, והצלמים עטים עליו לצלמו, ולפי דין תורה - אין לעשות זאת כאשר אין דעתו של החולה נוחה מכך, והצלם עובר על ואהבת לרעך כמוך, ובספר שיח יצחק מפרש: "גזלנו" - הזקנו לחברנו בהיזק ראיה".

לפי החוק (חוק הגנת הפרטיות סעיף 1), אסור לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. ובסעיף 2: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: ...(סעיף 3) "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

5. טעם חמישי לאיסור - עין הרע

בקיצור שולחן ערוך (סימן קפג סעיף ו) מובא: "ומכל שכן שאסור להסתכל בחבירו, בענין שיש לחוש שיזיקו בעין הרע". מכאן שיכול המצולם לטעון כי הוא חושש לעין הרע מהסתכלות בתמונה, לפיכך הוא לא מוכן שיצלמו אותו.

ישנם מספר מקורות מהם אנו למדים על עין הרע:

במסכת בבא בתרא דף ב עמוד ב מובא: "אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה". רש"י ביאר: "שלא יזיקנו בעין רעה". וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן שעח סעיף ה.

ערוך השולחן בסעיף א ביאר: "וכן אסור להזיק בראייתו, וחייב בדיני שמים אם הזיק בעין מבטו לחבירו".

האור זרוע (סימן ג) הוסיף: "ומכאן שלא יראה אדם בממון חבירו בשעה שעושה משא ומתן, שלא יבא לידי חימוד או קינאה או עין הרע".

הרמב"ן (מסכת בבא בתרא דף נט עמוד א) ביאר את הטעמים להיזק ראייה: "אי משום עין רעה, אי משום לישנא בישא, אי משום צניעותא".

הרמ"א בסימן קנד סעיף ג פסק: "י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חברו". הסמ"ע בס"ק יד הוסיף: אפ' הסתכלות ארעית אסורה. הלבוש (סימן קנז סעיף א) כתב: "שאסור לאדם להסתכל לחצר חבירו משום דשליט עינא בישא, ומזיק בידים הוא, דגירי דיליה הוא". (צריך לציין שהיזק ראייה וודאי עין הרע - נחשב לגרמא, אך הלבוש חידש שנחשב למזיק).

המהר"ל מפראג (נתיבות עולם חלק ב נתיב עין טוב פרק א) כתב: "ידוע כי עין הרע יש בו כח אשיי שורף, ומקבל האדם היזק, מן המזיק אשר יש לו כח אשיי שורף. כי העין הזה שורף, כמו האש שהוא שורף".

לפרסם תמונה מביכה

קיים איסור לפרסם תמונה שעלולה להביך או לפגוע במצולם, כי יש בכך משום איסור הונאת דברים.

במשנה ובגמ' במסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב מובא: אדם שגורם צער וכאב נפשי לחברו - עובר על הונאת דברים. הונאת דברים חמורה מהונאה ממונית בגלל שלושה דברים: א)- באונאת דברים מוזכר ויראת מאלקיך. ב)- אונאת דברים גורמת צער בגוף האדם ולא רק בממונו. ג)- אונאת דברים לא ניתנת לתיקון. (ניתן לפצות על הונאה ממונית, אך קשה לפצות על כאב נפשי).

הדרכי משה בס"ק א כתב בשם המרדכי (סימן שו): ראבי"ה הלקה מכת מרדות אדם שהינה את חבירו והיו עדים על ההונאה. הבית יוסף (סימן א סעיף ו) הבין בהתחלה שראבי"ה הלקה את המהנה בגלל שעבר על לאו מהתורה של לא תונו איש את עמיתו, לכך הקשה: "ותמהני עליו, דהא קיימא לן (שבועות כא.) כל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם? ואיפשר דמכת מרדות מדרבנן קאמר".

לפי החוק (חוק הגנת הפרטיות סעיף 2 4א), אסור לפרסם תמונה שעלולה להביך את המצולם: "פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה, באופן שניתן לזהותו, ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה (-נחשב לפגיעה בפרטיות)".

לצלם במקום בו אין לצפות לפרטיות

מותר לאדם לצלם בתום לב ברשות הרבים או בכל מקום בו לא ניתן לצפות לפרטיות, כגון באולם חתונות וכד'. אדם שנכנס למקומות אלו - מודע לכך שמצלמים את הנכנסים או את העוברים ושבים, וכניסתו לאותם מקומות -  היא על דעת כך שיתכן וגם הוא יצולם.

גם לפי החוק (חוק הגנת הפרטיות סעיף 18 2ה), אין פגיעה בפרטיות כאשר "הפגיעה היתה בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי". פגיעה בפרטיות תהיה רק בפרסום תמונה מביכה גם אם צולמה ברשות הרבים.

החוק (סעיף 3 2) אוסר צילום ברשות היחיד, כלומר במקום בו הוא בטוח שפרטיותו תכובד.

צריך לציין, גם לפי ההלכה יש תוקף לסעיפים אלו בחוק. שהרי כבר כתב החתם סופר (חושן משפט סימן מד) שבמנהגים ונימוסים - מודה הר"ן שיש דינא דמלכותא, "דהטעם משום דניחא להו, ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם". כלומר, ישנה חובה לפסוק לפי הדינא דמלכותא, בכל הנוגע לחוקים שיש בהם אינטרס ציבורי וטובת הכלל.

למחוק תמונה ממכשיר חברו

מחיקת הקבצים מהמצלמה של חברו ללא רשותו - נכנסת בגדרי הדינים של עביד אינש דינא לנפשיה, כאשר אדם יכול לברר בבית הדין שהוא צודק, כפי שמבואר בדברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ב הלכה יב) ובשולחן ערוך בסימן ד סעיף א.

ההמלצה הטובה ביותר היא, לבקש בצורה יפה מהצלם שימחק את התמונה שלו מהמצלמה. על פי רוב בקשה מכובדת מתקבלת ברצון.

על הצלם לכבד את בקשת המצולם בכדי לא לעבור על ואהבת לרעך כמוך, כי כל "דעלך סני - לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה" (מסכת שבת דף לא עמוד א).

בספר על הסטייפלר (הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב עמוד נז) מסופר: "ואמר רבינו, יש אנשים שנכנסים לבקש ברכה, ובשעה שאני קורא את הפתק - מוציאים מצלמה ומצלמים אותי - זה ממש גזילה".

"...ופעם שאלתיו, האם לקחת פילים מאחד שיש לו תמונות ממנו? וא"ל שכעת זה שייך לו, וא"א לקחת ממנו. וכמה פעמים ביקש מהצלם שישמיד את הפילים. הוה עובדא שראה רבינו כשאחד צילם אותו, ואמר לו רבינו שלא מוחל לו, וע"כ בא אותו בחור להרבנית ע"ה, וספר לה המעשה, ואמרה בשמו של רבינו: שישרוף את הפילים ואז ימחול לו".

כלומר לא ניתן למחוק את התמונה בניגוד לרצונו של בעל המצלמה, אך יכול המצולם לא למחול על הצילום ולהתנות את המחילה במחיקת התמונה.