מה לצפות מפלשתין שניה?

בנוסף למיליוני ערבים "השבים" ליש"ע, המשך הטרור לסרוגין, בריחת יהודים מירושלים הלא מאוחדת...

פרופ' ג'רלד פרמן , י"ט באב תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בנוסף למיליוני ערבים "השבים" ליש"ע, המשך הטרור לסרוגין, בריחת יהודים מירושלים הלא מאוחדת...

בתחילה, כדאי לבדוק מספר משמעויות יום יומית וכלכליות:

א. החומה/הגדר אם תושלם, תיפול במהרה. גדר הפרדה היא הפרה להתחייבויותינו לפלשתין שניה ברת קיימא שפירושה קיום סביר מבחינה כלכלית.

ב. העובד הערבי ישלוט בשוק כי עבודה עברית יקרה,ועבודה ערבית זולה.

ג. הפשע הערבי יתגבר. בהחלפת העובדים הזרים בערביי יש"ע ובואם של מיליוני פליטים עויינים, יוגברו גניבות, הברחת סמים...

ד. סחיטה רשמית. הממשלה תקציב סכומים גדולים כחלקנו לשיקום פלשתין שניה לדורות. אם נסרב יאשימו אותנו בטרור שיבוא. יגידו "שללא פרנסה אין תקווה, וללא תקווה אין שלום" והכל בגלל שלא קיימנו הבטחתנו לכלכלתם!

ה. בתנאים לעיל "שיבת הפליטים" הבלתי חוקיים לתוך הקו הירוק , שכבר עבר את 370000 ימשיך בקצב מוגבר. ו...

כך מחר עם קום פלשתין שניה יהיה גרוע יותר מאשר היום בלעדיה, וה "אין אלטרנטיבה" של המתוסכלים אינה סיבה הגיונית סבירה... לצעוד לגרוע יותר.

לא רצחו מספיק!

ממשלת שרון כנראה נזקקת ליותר "קרבנות שלום". לא נרצחו מספיק יהודים השבוע , כדי להורות לצה"ל לנצח את הטרור באופן ברור. כמה יותר יהודים צריכים להירצח, ולהיפגע כדי ששרון יגיד לבוס שלו די לטירור.

"אדוני, העם דורש שקט ומשחק התיקו לא עובד. אין לנו אלטרנטיבה אלא לחסל את הטרור לחלוטין ואז להיכנס למו"מ להסדרים סבירים!"

שרון כמו פרס, ביליין, מצנע, בן אליעזר, ברק...; אין לו אלטרנטיבה אלא להיכנע, לרכון על ברכיו ולבקש שלום מאלו שרוצחים אותנו. מדיניותו היא הבנליות של "להילחם בטרור כאילו אין מו"מ ולנהל מו"מ כאילו שאין טרור" שפירושו המשך הטרור, הקטל, ללא סוף באופק. מתי יתחכם? יבין מה שפעם אולי הבין, שנצחון ברור הוא הצד הראשון האמיתי וההכרחי להסדרים סבירים!

הפליטים יחזרו!

מאז כשלון ברק וביליין שהתבסס בעיקר על הדרישה לשיבת הפליטים, עושים מאמצים להטעותנו, לקבלת עיקרון שיבת הפליטים במסווה שהרוב המכריע יבחר בפיצוים ולא בשיבה. כדאי לבדוק הגיון הדבר.

א. כשבים הם לא יקבלו פיצויים על הרכוש... שכאילו נטשו בגללנו?

ב. האם אחיהם בלבנון, סוריה, מצריים ובעיקר ירדן, לא ידרבנו אותם לשוב? הם לא עושים מאמצים לגרשם? למשל בבחירות בירדן נבחר ירדני-בדווי היה צריך לקבל כ 5000 קולות וערבי-פלשתיני כ 50000.

ג. האם במדינות ערב סביבנו קיים ביטוח בריאות כללי? שרותים סוציאליים רחבים כגון ביטוח לאומי, השלמת משכורת, תמיכה לריבוי ילדים, דמי אבטלה...? אצלם לא קיים כמעט כלום.

ד. כמו בעבר כשרוב אבותיהם באו ארצה לעבוד בישוב העברי, הם לא יעשו כך למען פרנסה טובה יותר? כתוצאה מכך הם לא יגרשו את העובדים היקרים יותר משוק העבודה ,העובדים היהודים-העברים?

ה. המשטר הדמוקרטי שלנו, לפי גירסתו היום, יעניק להם שיווי זכויות. פירושו שהם בתוספת ערביי ישראל וילודה גבוהה לעומת הילודה היהודית המתקרבת לאפס גידול, יהפכו במעט שנים את ישראל למדינה עם רוב ערבי. כך יגשימו את חלומם לפלשתין עד הים. ו....

כך יש להתגונן בהבנה, בעובדות, בהגיון, כאשר "החולמים" בינינו ו"המתונים" ביניהם עובדים עלינו לכלותנו.

חלוקת הארץ כפתרון?

שנים רבות משתדלים להשיג שלום במחיר חלוקת הארץ. האחדות ההיסטורית, הרעיונית, האמונית, המיסטית של עם ישראל ויש"ע בעיקר, נדחתה ובמקומה יהודים מדברים על "פיקוח נפש" שחיים ושלום חשובים יותר מאדמה היסטורית. רעיון החלוקה הוא פרגמטי. הוא מהווה בעיקר תשובה מוטעת למציאות הפוליטית וחוסר ביטחון עצמי.

מפת הדרכים היא אותה תופעה של דחיית אחדות העם והארץ. הלקח של הצעותינו החוזרות לחלוקה מדבר על עצמו. נכשלנו והבאנו במקום שלום, מלחמות וטרור מתמידים. ההגיון דורש שננסה לחפש את השלום בדרך אחרת, דרך נורמלית יותר בעולם שבו אנו חיים והיא תהיה נצחון ברור במלחמה ואחר כך נעשה הסדרים סבירים המבטיחים שמירת העם והארץ. נדמה לי שעד אז, נמשיך להירצח כ "מחפשי השלום" עד שימאס לבנינו לשלם את המחיר והם יעופו לארבעת הרוחות.