איך נעלם האקדח המעשן?

העלמת צילום היסטורי מהתצוגה ביד ושם, למרות היותו מסמך מרשיע, ממזערת את שותפות הפלשתינים בשואה.

מנחם רהט , י"ז בסיון תשע"ח

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1. בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. קו ישר אחד עובר גם בין התפרעויותיהם האלימות של ערביי ישראל, לאורך 70 השנים האחרונות, מאז הכריזו מלחמה על המדינה היהודית הצעירה ביום הקמתה, ועד להפגנת הפורעים בראשות ג'אפר פרח בחיפה בשבוע שעבר.

זה קו רווי משטמה תהומית למדינת ישראל ולאזרחיה היהודים, וגילויי נאמנות לאוייב, עד כדי צפיה מצידם של אזרחי ישראל הערבים להשמדת מדינתם, שמיטיבה להיטיב עימם (ע"ע מצבם של האזרחים בכל מדינות ערב בסביבה).

זהו הקו האחד, שבקצהו האחד פורעי חיפה, ואחיהם עוכרי ישראל מן המשולש והגליל והנגב; ובקצה השני – מנהיגם של ערביי ארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה הקודמת המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, בכור שטן והאידיאולוג של תפיסת 'אידבח אל יאהוד', ששיתף פעולה עם השטן הנאצי, במאמציו לעודדם להפעיל את זוועת 'הפתרון הסופי'.

2. אין סמל יותר מוחשי למש"תפיות הנואלת של ערביי ארץ ישראל עם אשמדאי הנאצי, מאשר פגישתם האינטימית של המופתי והפיהרר, שהתקיימה ב-28 בנובמבר 1941 בברלין, בין השעות 16:30 ל-17:45, ובה הפציר המופתי בהיטלר להשמיד את יהודי אירופה לבל יגיעו לארץ ישראל.

היטלר דיבר במיפגש על החובה למנוע הקמת מדינה יהודית בפלשתינה, והמופתי דיבר על כוונתו להקים בעמק דותן, בסיוע החיה הנאצית, מישרפות לחיסול כל הישוב היהודי בארץ. שניהם הסכימו שיש להם אוייב משותף, היהודים, שאותם יש להשמיד. כך מכר המופתי את נפשו לשטן, וסחף עימו את הפלשתינים, לשוחרי המפלצות הנאציות.

ועל אף זאת, נעדר דווקא הצילום המתעד את הצד האפל של הפלשתינים יורשי המופתי, מן התערוכה במוזיאון השואה שנפתחה ביד ושם לפני 13 שנה. ביד ושם כנראה לא שמעו עדיין, שתמונה אחת שווה אלף מלים.

ביקשנו לברר ביד ושם מדוע הוסר הצילום ההיסטורי, ונענינו כי "לא חל שום שינוי בתצוגה על המופתי מאז פתיחת המוזיאון לפני 13 שנה". אולם לפחות שני עדי ראיה שביקרו בעבר במוזיאון, טוענים כי התמונה אכן הוצגה והוסרה. אחד טען שגם אז הוצגה בפינה חשוכה, בלתי בולטת, אבל הוצגה.

3. וכאן הבן שואל: מה טעם להסיר דווקא צילום זה, שהוא הביטוי המוחשי והממוסמך ביותר לפגישתם של שני משרתי השטן הללו? הרי אין לך מוצג יותר מוזיאוני במהותו, מאשר הצילום הזה!

יש טוענים כי הצילום שהוצג והוסר (או שלא הוסר מפני שלא הוצג מלכתחילה, כטענת יד ושם), הורחק מטעמים פוליטיים. האמנם גם בהיכל הזיכרון הזה, שהוקם להנצחת כלל קדושי השואה, ללא הבדלי השקפות ואידיאולוגיות, חילחלה החשבונאות הפוליטית הנחותה? האם אִיוּנוֹ של הצילום המתעד את הברית הנאצית-ערבית להשמדת היהודים והיהדות, מצביע על התנהלות פוליטית-שמאלנית של מוסד יד ושם, שאולי חותר 'לעגל פינות' ולרכך את המש"תפיות הערבית עם השטן, במאמץ לנקות מהפלשתינים את פשעי העבר ולהפוך את צאצאי המשת"פים לפארטנר לגיטימי?

תגובת יד ושם: "אנחנו דוחים בשאט נפש את האמירות חסרות הבסיס כאילו יד ושם שוקל שיקולים פוליטיים בהחלטותיו לגבי התצוגה במוזיאון".

4. אבל אם אכן אין כל קשר, מהו אם כן הרציונל המוזיאוני שמאחורי אִיוּנָה של התמונה הכי מפורסמת, הכי מתעדת, הכי מוחשית? מה ההסבר הלוגי להרחקת התמונה הכי סמלית, שממש מתבקש שתזכה להנצחה בכותל הכבוד לדיראון עולם, במוזיאון להנצחת השואה? מהו ההגיון היהודי, המוזיאלי, האנושי והציבורי, להרחקת 'האקדח המעשן' מן התצוגה (או אולי לאי הצגתו מלכתחילה, כטענת יד ושם)?

יד ושם, שהשיב לשאלותינו בסוגיית הצילום שאיננו, נמנע מלהשיב לשאלה זו. לא קיבלנו הסברים באשר להגיון שבהעלמתה דווקא של התמונה החשובה. דום שתיקה.

5. השערה שלנו: התמונה הורחקה, אם הורחקה, כנראה בסביבות אוקטובר 2015. במועד זה אמר ראש הממשלה נתניהו, שלא היטלר היה אבי רעיון הפיתרון הסופי, אלא המופתי הירושלמי. הוא זה ששתל במוחו של הפיהרר (שהעניק למופתי דרגת גנרל באס.אס. וסיפק לו דירה למגוריו בברלין בירת הרייך בשנות המלחמה) את רעיון העיוועים המפלצתי הזה.

לא צריך להיות היסטוריון מדופלם כדי להבין שיש דברים בגו. שהרי מיפגש שני הארכי-רוצחים התקיים ב-28 בנובמבר 1941, ואילו ועידת ואנזה שבה הוחלט על כיליון העם היהודי, נועדה להתקיים מיד לאחר מכן, ב-7 בדצמבר. ברגע האחרון דחה היטלר את כינוסה בחודש ימים, על רקע התפתחות לא צפויה במלחמה - תקיפת היפנים את האמריקאים בפרל הרבור.    

6. שלא יובן לא נכון: מוסד יד ושם מציג שני צילומים של חוסייני, אך אלה כמובן פחות רלוונטיים מהצילום האמור. באחד הצילומים מופיע כיתוב המציין כי "חוסייני ניהול בגרמניה תעמולה ארסית נגד היהודים וניסה להשפיע להרחבת ההשמדה גם למזרח התיכון, ואירגן יחידות מוסלמיות בבוסניה לטובת האס.אס.".

כמו כן מופיעים מחקרים בנושא זה בכתבי העת של יד ושם. כל זה אמנם חשוב וראוי, אבל עדיין 'עיקר חסר מן הספר': הצילום המרשיע, של מיפגש שתי חלאות האדם הללו, שהוא כל כך חיוני להשלמת התצוגה ולהבהרת התמונה הכוללת, איננו שם. מלטה יוֹק.

לא פלא שיש הטוענים, כמו למשל רו"ח חיים יואבי רבינוביץ, מתל אביב, שחשף לראשונה את שערוריית הצילום שהועלם, כי "יד ושם מעלים ממניעים פוליטיים מעיני הציבור את אחריותם של ערביי א"י, בראשות המופתי, להשמדת מאות אלפי יהודים בשואה, ומסתפק במלל דל, שאינו משקף את חומרת האמת, באשר למפלצתיותו של המופתי, המתועדת במחקרה של ג'ואן פיטרס 'מאז ומקדם'. אולי ההעלמה נובעת מכך שמנכ"ל יד ושם היא אשת השמאל דורית נובק, אימה של יולי נובק, מנכ"לית לשעבר של שוברים שתיקה".

יש קשר? אין קשר? ישפוט הציבור.