"עד שתהא השלהבת עולה מאליה"

הרב ראובן נתנאל , י"ז בסיון תשע"ח

הרב ראובן נתנאל
הרב ראובן נתנאל
צילום: עמירם אשכנזי

הרב נריה זצ"ל האיר את נתיבות חינוך נערי ישראל בדור של גאולה בשבעה אורות: כתוב בתחילת פרשת 'בהעלותך': "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". (ח, ב)

רש"י מבאר את לשון התורה: "בהעלותך" ביחס להדלקת הנרות וז"ל: "בהעלותך...שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה".

'עד שתהא השלהבת עולה מאליה' - עד שהנער יעמוד על רגליו שלו

המשמעות העמוקה של החינוך כפעולה אקטיבית לובשת צורה חדשה בגיל הנעורים. הנוכחות של ההורים צריכה להפוך מנוכחות דומיננטית לנוכחות עדינה במעטפת, נוגעת ולא נוגעת. הדבר נדרש כדי לאפשר את צמיחתם של כוחות חדשים בנפש הנערים, כוחות שהיו חבויים עד כה, וכעת דורשים – בצדק – את הופעתם.

בגיל הנעורים, נבנית באישיות קומה חדשה של עצמאות וזהות אישית. זהו תהליך שמלוּוה בסערות פנימיות, במשברים ובקשיים, תופעות שמאפיינות את המעבר מתקופה לתקופה. תהליך זה ביסודו הוא תהליך בריא וטבעי.

אנו צריכים להיות חפצים בו, משום שהוא מביא לידי ביטוי את הניצנים הראשונים של הופעת כוחות חדשים ורעננים אצל הנער המתבגר. ידיעה זו חשובה על מנת שנוכל ללוות בצורה נכונה את התהליך שהנער עובר ואף לסייע בידו לצאת ממנו בהצלחה.

המעשה החינוכי הנכון יאפשר את צמיחתם של כוחות אלו, תוך סבלנות והבנה שהדרך להופעתם השלמה ארוכה ורצופת עליות ומורדות. מי שידע ללכת יד ביד עם הנער המתבגר, יקצור את פירות עמלו בהתעצבותה של אישיות עצמאית ואחראית. לכאורה גם מובן ופשוט שהשפה שדברנו איתו בילדותו אינה השפה איתה אנו נְתקשר איתו בבגרותו. אכן השינוי הזה, הנדרש מאיתנו ההורים והמחנכים - קשה ליישום.

בנוסף לכך, בתקופה זו של התפתחותם הגופנית של הנערים, מתחילים להבשיל גם יצרים טבעיים, שאף הם מסעירים מאוד את הנפש. לצורך התמודדות נכונה עם אתגרי הגיל שבשעריו באו, זקוקים הנערים לגבורת כיבוש היצר: "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". בגיל הנערות ניצב הנער כשבקרבו כוחות גוף, רגש ודמיון מפותחים.

הנער עובר תהליך של צמיחה גופנית ונפשית. כוח הרצון עדיין בשלבי בנייה ראשוניים, ובה בעת – הדומיננטיות של השכל וההכרה עדיין בוסרית. עם נתונים אלה, שלכאורה הם דלים ולא מספיקים, נדרש הנער לייצר מערכת אוטונומית של בחירה בין טוב לרע וכן יכולת נפשית למימוש החלטותיו. האם בשעה זו יעמדו לו הרגליו הטובים אותם רכש בילדותו בבית הוריו או בתלמוד-תורה בו למד? כאן נדרשת גבורה כתכונה מרכזית בנפש.

בני הנוער חמושים בכוחות נפש אדירים הקיימים בתוכם באופן פוטנציאלי. הימצאותם של כוחות נפש אלו אינה מובנת מאליה. עבודת החינוך באה לסייע לנער לא רק להצליח לא ליפול, אלא בעיקר להתקדם ולעלות, ולהוציא עוד ועוד מכוחות אלו לפועל בקדושה ובטהרה. כל נער רוצה לגדול, להיות בוגר-גיבור. הוא מרגיש צורך להתנער מהילדות וצריך לאפשר לו זאת. הוא רוצה לעמוד בזכות עצמו ולהרגיש את הימצאותה של הגבורה שלו.

המגמה הזו – בניית אנשים גיבורים, מונחת כבר מראשית החינוך. עם ישראל זקוק לאנשים מלאי גבורה וזהו אתגר בחינוכו של כל נער בדור של גאולה. נער גיבור – יֵדַע לְשמר את הגבורה גם לכשיגדל, וכך יוכל לעמוד בהתמודדויות מורכבות בבגרותו. כשם שנער זקוק להתעמלות גופנית לחיזוק שרירי גופו, כך הוא זקוק להתעמלות רוחנית, כדי לחזק את שרירי גבורתו.

הרב נריה היה מסביר את המשנה באבות: "העמידו תלמידים הרבה" (פקר א, א) ואומר: העמדת תלמידים – הכוונה היא להעמיד אותם על רגליהם. לאפשר להם לפתח את עצמאותם באופן כזה, שהכוח עליו מבוסס עולמם הרוחני והמוסרי ייבנה מבפנים. הוא היה מוסיף ואומר, שבוודאי אין זה רצוי  שהנערים  יהיו תלויים בהוריהם או ברבותיהם גם בשנות בגרותם.