הלב היהודי

יש תפילין של ארץ נהדרת. ויש תפילין של משפיע בשדה התעופה. יש תפילין של מטה ויש תפילין של מעלה.

ד"ר חנה קטן , י"ח בסיון תשע"ח

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

מטבע הדברים, כרופאה, יש לי RENDEVOUS יומיומי עם מיסטר כאב. ופגישת העבודה שאני מנהלת מולו מורכבת.

לעיתים קרובות, בוודאי בתחום רפואת נשות הנוגה, בו אני עוסקת, הכאב הוא זעקת הנפש שלא מקבלת ביטוי .הגוף לוקח פיקוד ומבקש במה כשהנפש איננה יכולה לשאת את הכאב יותר. הוא נחלץ לעזרתו של הנפש הדואבת.

בתורת החסידות מדובר על המח המייצר והגוף המייצר . ברפואה פסיכוסומטית, השוזרת גוף-נפש באגודה אחת, נמצא  תכופות שקיים קונפליקט פנימי שמעורר את סיבי העצב המובילים את הכאב. הכנעת הכאב מזמינה מבט ישיר אל מול הקונפליקט, ואיסוף נקודות האור שתצבענה את החושך במכחולים בהירים.

הרפואה הפסיכוסומטית מבינה שהבריאות היא תוצר של ציורי המח שלנו על המציאות. חשיבה חיובית מזמינה לבריאות הגוף והנפש. יש על כך מחקרים רבים, מבוססי עובדות. אני נוהגת להגיד למטופלת הכואבת- אנחנו נכבד את הכאב. נתייחס אליו. ניתן לו מקום. נוכל אף לאפיין אותו ולהאניש אותו על ידי ציור המדמה צבע ומרקם. אבל נשתדל להביט עליו מן הצד. ללכסן מבט חטוף. כבודו במקומו מונח, בשוליים. הוא לא יתפוס את מרכז הבמה. רק כך ניתן להכניע אותו.

ולפעמים, הכאב הוא עמום. אבל עמוק מאד. ישנו איבר פנימי שרצוף סיבים עצביים. האיבר הזה הוא ציפור הנפש. כשהמגע בו הוא עמוק מידי  זה צורב. ממש. והוא זועק מרה. לא נוכל להיות אדישים לציפור הנפש שלנו. . וטוב שכך. כל קיומו נועד לזיהוי ומיפוי הרגשות החבויות שבתוכנו המבקשות ביטוי. חשוב שנביע את הכאב שפורץ מתוכנו. ולכל אחד יש את דרכו המיוחדת.

ישנו הומור. ואכן, הצחוק הוא טוב לבריאות. הוא מעלה אנדורפינים, ועובדה זו היא כבר נחלת הכלל. רבים והולכים הליצנים הרפואיים, נפתחות סדנאות צחוק [אני ממליצה בכל פה, תרתי משמע], ועוד. ויש הומור שחור, שמגייס לטובתו קורטוב של ציניות ועיוות המציאות כדי להפוך את הקערה על פיה. זה כאשר מאד מאד כואב. ויש זעקה גדולה ומרה, כפי שזעק עשו ,כשהתפכח ופגש את החמצת חייו.

יש תפילין של ארץ נהדרת. ויש תפילין של משפיע בשדה התעופה. יש תפילין של מטה ויש תפילין של מעלה. יש אבירי תרבות ובידור ויש פרופסורים ללמודים בין תרבותית ופלורליזם. ואכן, העקביות והיושר הפנימי הם נר לרגלם. פת לחמם ממש. אשרי נאה דורש ונאה מקיים.

יישנם עוד הרבה מגה-פלוריליסטים במהותם. דוגמא לכך הם 'רופאים לזכויות אדם' שמושיטים ידיים חמות לאוכלוסייה הפלסטינאית  אך משום מה לא הניפו עפעף בתקופת הגירוש.

על מי הם חושבים שהם עובדים בדיוק?

ויש את עובדי שמו באהבה.

וכך, כשלוחצים על הנקודה הזאת בציפור הנפש, אף ברפרוף קל, קופץ השפן מהכובע. וכל הפיוזים נדלקים. העצבים החשופים. כי זה ציפור הנפש. כי מי יכול לראות את התפילין הקדושות מבלי שלבו ירפרף קלות? מקור הנביעה של הלב היהודי נפרץ ועולה. זה בהומור שחור וזאת בזעקות פרא.

אשרי מי שלבו ער.