הרב שאול ישראלי זצ"ל נגד כניסה להר הבית בזמן הזה

הרב יהושע ון-דייק , כ' בסיון תשע"ח

הרב יהושע ון דייק
הרב יהושע ון דייק
צילום: אלירן אהרון

השבת מלאו 23 שנים לפטירת מרן הרב שאול ישראלי זצ"ל, ראש הישיבה, ישיבת מרכז-הרב. אנו, תלמידי הישיבה, שזכינו ללמוד בשיעוריו הכלליים, הבהירים והעמקניים, לעולם לא נוכל לשכוח את גאונותו, את כבודה של תורה שקרנה מאישיותו והליכותיו האציליות. אך גם מי שלא זכה להיכרות אישית עם הרב, אך היה קשור להוויה הציבורית של הימים ההם, ודאי זוכר את הופעותיו הציבוריות בעצרת המרכזית בלילי יום ירושלים.

מורנו ראש הישיבה הגר"א שפירא זצ"ל היה מכוון את משאו של הרב ישראלי לרגעים בהם שהה באולם ראש הממשלה. ברור היה לכל הנוכחים: עתה ישמע רוה"מ את דברה של הישיבה, דברה של התורה, אל ממשלת ישראל. ובמשאו זה לא נשא פנים. בעוז ובתוקף תבע, מכוח שיעור קומתו התורנית, את התביעה הנחרצת לשמירה על נחלת אבותינו לכל מלא רחבה, על ירושלים השלימה, בנינה וכבודה, ועל כבוד האומה וגאונה.

אותם רגעים היינו אנו, כתלמידים, מתמלאים עוז ועוצמה. עם רבנו הגאון היינו מתרוננים בשמחת ירושלים עיר קודשנו. מתוך כך באנו לברר את עמדתו של רבינו הרב ישראלי זצ"ל גם בענין כניסה להר הבית בזמן הזה. לעיתים עלולים לחשוב שיראה גדולה ביחס לכניסה למקום מקדשנו הולכת יד ביד עם כניעה וויתור כלפי אויבינו על ריבונות ושליטה בארץ ובירושלים. רבנו, הרב ישראלי זצ"ל, יוכיח. גדול היה בתוקף דרישתו לחיזוק שליטת ישראל בארצו, וגדול היה ביראה מלהרוס אל הקודש בטרם פקידה.

באלול תשכ"ז, חודשים ספורים לאחר כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, חתם הרב ישראלי זצ"ל על איסור הכניסה לכל שטח הר הבית, יחד עם כל גדולי ישראל דאז (הרבנים הראשיים – הרב איסר יהודה אונטרמן והראשל"צ הרב יצחק ניסים, וכן הרב צבי יהודה קוק, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יוסף משאש, הרב עובדיה הדאיה, הרב אליעזר וולדינברג בעל ה"ציץ-אליעזר", הרב שלמה-זלמן אויערבך, הרב יצחק אריאלי, הרב שלמה זוין, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף ועוד רבים).

תחילה מזכירים הרבנים את מנהג ישראל מדורי דורות, שלא להיכנס להר הבית: "אחרי שזכינו בחסדי השי"ת שהר הקדש והמקדש חמדת ישראל נמצא ברשותנו, ורבים מהמון בית ישראל נוהרים לחזות עין בעין את מקום הקדש והמקדש, ויש מהם שנכנסים בשטח הר הבית, אשר מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו, פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה".

הרבנים מוסיפים ומזהירים את הציבור, מכך שבכל כניסה לשטח הר הבית עלולים להגיע לחשש כרת: "זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדויק של המקדש, וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר, שבל יהין איש ואשה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו". (יש לציין שגם בדורות הקודמים ידעו ע"פ מפות קנה מידה את המרחק הגדול בין השטח הדרומי לצכ'רה, ובכל זאת היה פשוט להם לאיסור, כי לא סמכו להלכה על זיהוי הצכ'רה כאבן השתיה).

הרבנים חותמים את דבריהם בכך שבכניסה להר הבית יש איסור נוסף, מלבד חשש כרת: "ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו". – כלומר מצוות עשה של 'ומקדשי תיראו' מתקיימת דווקא על ידי הזהירות מלהיכנס להר הבית, מחמת היראה מקדושתו הנשגבה. (כך כתב גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל, במשפט כהן סימן צו: "דוקא ע"י הרחוק יכנס הגודל והמורא בלב... ע"י מה שאנו נזהרים מלהתקרב בהיותנו טמאים אל המקום הקדוש הרינו מקיימים מצות מורא מקדש").

המכתב ההוא לא היה מאורע חד פעמי. מספר חודשים לאחר מכן, הוקמה ועדת רבנים רשמית, מטעם הרבנות הראשית – "ועדה לענייני הכותל המערבי ויתר המקומות הקדושים": בוועדה היו חברים כמה ענקי עולם: הרב יצחק אריאלי, מנהל רוחני בישיבת מרכז-הרב, שהיה גם חברותא של מרן הראי"ה, מרן הרב שאול ישראלי, וחבריו הדיינים הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אליעזר גולדשמידט והרב בצלאל ז'ולטי, לימים רבה של ירושלים.   

הוועדה התכנסה בי"ח בכסלו תשכ"ח, והחליטה שלא להסתפק בכרוז שיצא בתשכ"ז, אלא שיש צורך לחזור ולפרסם את האיסור בכל מקום אפשרי – בעיתונות, בלוחות המודעות, ובבתי המלון הכשרים: "לאחר דיון מקיף – הוחלט: לחזור ולפרסם איסור כניסה להר הבית על ידי העיתונות, בתשלום, ובמודעות. ולפנות לרבנים ומועצות הדתיות שבכל מקום, לקבוע את המודעה על איסור הכניסה מטעם הרבנות הראשית לישראל, בבתי המלון הכשרים".

כבר באותם ימים, היו כאלו שהחלטת כל גדולי הרבנים לא מצאה חן בעיניהם: בהמשך השנה, התקבלה החלטה ב"ועידת הסטודנטים הדתיים", של אוניברסיטת בר אילן, לפנות לממשלת ישראל, לרבנות הראשית ולרבנים נוספים בבקשה לאפשר תפילת יהודים ("חופש פולחן") בהר הבית. בתגובה לדברים, פנה בתאריך כ"ז ניסן תשכ"ח, הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל במכתב תוכחה למערכת "בת קול" - בטאון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן בזמנו, ואלו היו דבריו (המכתב נמסר לידינו ע"י חתנו הרב ישראל שריר):

"אגלה לכם מהרהורי לבי, שמשום מה חשודה בעיני ההתלהבות הזאת לעריכת ה"פולחן" (כלשון ההחלטה) בהר הבית. שמא נעלמה מכם ההחלטה שנתקבלה זה מכבר, ושנתפרסמה גם בעיתונות וגם בשלטים שבכניסה להר הבית מטעם הרבנות הראשית, שלא להרוס אל הקודש, ושראוי לנו להסתפק כפי שעה בשפיכת צקון לחשנו בעמידה ליד הכתלים מבחוץ?" – הרב תמה מדוע הם מתעלמים מהחלטת הרבנות הראשית וכל גדולי הרבנים – "האם הנכם רואים את עצמכם יותר מדקדקים במצוות ויותר מוסמכים לשקול את כל הצדדים שבעניין חמור זה של אפשרות פגיעה בקודש הקדשים של האומה מאשר בעלי סמכות ההוראה המוכרים?"

מוסיף מרן הרב ישראלי ותמה, מדוע הם מזלזלים בתפילה בכותל המערבי: "ולמה יקל בעיניכם הזכות להתפלל ליד הכותל המערבי, אשר לא זזה שכינה ממנו לעולם כעדות חז"ל, ואשר ספג לתוכו במשך מאות שנים דמעות ואנחות של אבלי ציון כמהי גאולה, ואשר מהוה גם כיום אבן שואבת שאליו נוהרים מאות אלפים מישראל בימי חול ומועד?" – הרב רומז להם שאת הכמיהה לגאולה ניתן וצריך לבטא בכותל המערבי.

הרב חותם את מכתבו בצורך להיזהר מהתלהבות של קודש כשאינם מתיישבים עם ההלכה: "התורה מספרת לנו על שני בני אהרון אשר נחפזו להביא אש אשר לא צוו. ודאי גם הם דימו כי דבר גדול הם עושים בהביאם האש ולא חשו כי אש אשר לא צוו עליה אש זרה היא, כי קיים איסור של 'בל תוסיף' כשם שקיים איסור של בל תגרע'. כי יהדות פירושה שמירה מדוקדקת על "כי כן צוויתי", וכל הליכה בסברות הלב בעבודת ה' הנה, כביטוי הכוזרי, 'שורש המרי'."

יש טוענים, שצריך לאפשר כניסת יהודים להר הבית כדי לחזק את הריבונות הישראלית במקום. טענה זו איננה חדשה, היא נשמעה כבר אז, וגם אליה התייחס הרב ישראלי, מספר שנים לאחר מכן. בתוך מאמר שכתב, לבאר חיוב אמירת הלל ביום ירושלים, כתב הרב (המאמר פורסם ב"מורשה", כ"ח באייר תשל"ג.

וכן ב"ארץ חמדה", מהדורה ב', נוספות לשער א', ד: "ראוי להעמיד דגש מיוחד בציון יום ההודיה (כ"ח באייר), שעל ידי מלחמה זו (מלחמת ששת הימים) זכינו לשחרור ירושלים כולה ומקום הקודש והמקדש. שאם אמנם מנועים אנו, מצד 'מורא מקדש' וכל הכרוך בזה, מלעלות להר ה' ולהשתחוות במקום היכלו, הרי אין זה מבחינת עול זרים, אלא מכוח הסתייגות עצמית מצד שמירת ההלכה".

- הרב ישראלי מבאר שאע"פ שמצוות 'מורא מקדש' מונעת מאתנו לעלות להר הבית, אף על פי כן, אין זה מוריד משליטתנו בהר, כיון שזה שאיננו עולים זה לא בגלל שהערבים לא מאפשרים לנו ("עול זרים") אלא בגלל בחירה שלנו, ("מכוח הסתייגות עצמית מצד שמירת ההלכה").

הרב מוסיף, שעלינו לגשת לכותל המערבי בחרדת קודש ולבקש שם על הגאולה: "כן זכינו ששריד מקום המקדש, הלא הוא הכותל המערבי, ואף שאר הכתלים המקיפים מקום הקודש, בידינו הם, ועם ישראל מתייחד בחרדת קודש במקומות הללו בתפילה לגאולה שלימה בקרוב".

שואפים אנו, בארגון 'מורא מקדש', לאחוז בשיפולי גלימתם של גדולי רבותינו, "לחזור ולפרסם איסור כניסה להר הבית", לקרוא בשמם לאחינו בני ישראל: אנא שימרו על מוראו של מקדש ועל קדושתו. ומתוך הזהירות והכבוד הגדול שאנו רוחשים למקום זה, נזכה בקרוב לגאולה שלמה ולבניין שלם במהרה בימינו.