מותר לך להתגאות

הרב יוסי יזדי , כ"ד בסיון תשע"ח

יוסי יזדי
יוסי יזדי
צילום: עצמי

בפרשה שלנו נאמר "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע", ובתרגום יהונתן מתרגם "וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון".

הגמרא במסכת סוטה כותבת הסבר לטעם שמשה רבנו קרא כך ליהושע על שם "י-ה יושיעך מעצת מרגלים", ופירש החתם סופר זיע"א כי על ידי מידת ענווה יכולים לפעמים ליפול בטעות של ענווה פסולה, שהאדם מרגיש בעצמו שפל כל כך עד שאינו מחשיב את עבודתו ועל ידי זה הוא נמנע מלעבוד את ה' יתברך.

לא תמיד טוב מידת הענווה מתפרשת בצורה נכונה, מפני שלפעמים יכול לומר לעצמו כי אינו ראוי לעשות איזו מצווה, וגם מרוב שפלותו הוא מכניע את עצמו לסביבה שלו ואינו עומד בתוקף ועוז נגד המפריעים ליהדותו, ולכן צריך שיהיה לו גם כן את המידה היקרה של "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

וממשיך החתם סופר, שמידה זו של 'גדלות' היא בחינה של שם 'י-ה' כפי שכתוב בתהלים "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו" ובגמרא (מגילה) דרשו מפסוק זה על גדלותו של הקב"ה, ללמדנו, כי שם 'י-ה' מורה על מידת גאווה דקדושה.

ולכן כשראה משה רבנו ענותנותו של יהושוע, חשש שמרוב ענווה לא יהיה לו תקיפות לעמוד נגד עצת המרגלים, לכן התפלל עליו דווקא בשם הזה של 'י-ה' והוסיף י' בשמו, בכדי למלאות את השם שישפיע עליו מידת הגדלות, שיהא ביכולתו לעמוד נגדם.

כותב האר"י ז"ל שבפגם הגאווה פוגמים בשם 'י-ה', כי 'גאוה' בגימטריה 'י-ה', עניין הגיאות מיוחד רק לקדושה. וצריך להשתמש בה רק לצורך הגבהת ליבו לעבודת ה' יתברך, שיתמלא האדם בעוז ותקיפות נגד הכוחות המפריעים לעבודת בוראו ויקיים "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

שיעמוד חזק בדעתו מול כל ההסתרות והמניעות ולא יתבייש מפני המלעיגים, ויחזק את עצמו שלא יהיה לו ענווה פסולה, כדי שיהיה ביכולתו להיוושע ממרגלים רבים הרוצים להורידו ממעלתו ולהכשילו חס ושלום.

כהמשך לרעיון זה, כתוב בפרשתנו "איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם", והרב הקדוש רבי יחיאל יעקב מקאזניץ זצ"ל כותב שיש שני מדרגות בבני ישראל, יש מי שהוא בן לצדיקים ועובדי ה' ויכול לחשוב בדעתו שעבודת ה' שלו תבוא לו בקלות ואינו צריך להשתדל כל כך בעבודתו.

ויש מי שבא מסביבה שמלאה בניסיונות הן מצד משפחתו הן מצד הסביבה ששם גדל, והוא עלול לחשוב שלא תועיל לו ההשתדלות בעבודת ה' כי הרי שורשו אינו טוב ואין טעם לנסות לעשות את המוטל עליו.

ולכן אמר הכתוב "איש אחד איש אחד" היינו שני הבחינות של אנשים, "למטה אבותיו תשלחו". פירוש, תשלחו ממכם את האבות, אל תשגיחו בשורש שלכם להתרשל בעבודת קונכם, רק 'כל נשיא בהם'-כל ההתנשאות בעבודת ה' תלויה רק בהם ובהשתדלותם.

כותב ר' נתן: "וזה בְּחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לִי לַעֲשוֹת מַעֲשִֹים כָּאֵלֶּה, כִּי נַפְשִׁי גָּבֹהַּ מְאֹד נֶפֶשׁ יִשְרָאֵל שֶׁכֻּלָּם בְּנֵי מְלָכִים וְרָאוּי לִי לְהִתְנַהֵג בְּנִימוּסֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְנַפְשׁוֹת יִשְרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם".

כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק וְהַכָּשֵׁר הוּא רַק עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטָרְחוּ בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל כַּךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה כִּי אִם כְּפִי עֶרְכּוֹ אַשְׁרֵי לָהֶם. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּת לַכֹּל, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח, וּמִי שֶׁרוֹצֶה זוֹכֶה בּוֹ".

אם כן מתבאר, שאין הבדל מהותי בין 'צדיק' ל'עם הארץ', משום שבכל אחד טמון היסוד וקיימת היכולת להגיע למדרגות הכי גבוהות ונעלות בעבודתו יתברך. רק שהצדיק הוא צדיק כיוון שחייו מחוברים לידיעה זו באופן אמתי ונגלה, מה שאין כן אצל אדם פשוט, שעדיין אינו מאמין בעצמו ובכוחו.

וכפי שהתבטא ר' נחמן: "זהו החסרון שלכם שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק להם, כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד יכול לבוא למדרגתי".