לא לחטט בחייו של האחר

חרם דרבנו גרשום המונע פגיעה בצנעת הפרט כולל בתוכו בין היתר: איסור קריאת מסמך שלא שייך לו, הסתכלות במחשב חברו ללא אישורו, העברת התכתבויות במייל לצד ג' ועוד.

הרב ישועה רטבי , כ"ח בסיון תשע"ח

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

במסכת יומא דף ד עמוד ב מובא: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור - שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר". כלומר, אדם שאומר דבר לחברו, גם אם לא נאמר במפורש לא להעביר לאחרים - אסור לו לספר זאת לאחרים, ורק אם יש אישור מפורש לספר לאחרים - ניתן להעביר הלאה את הדברים.

המאירי (שם) הדגיש: גם אם הדברים לא נאמרו כסוד - אין לספר עד קבלת אישור מפורש: "וממה שנאמר שם לאמר - כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם - למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אף על פי שלא מסרה לו בסוד שהוא בבל יאמר, אא"כ אמר לו בעל דבר, שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור, והוא ענין אומרו נאמן רוח - מכסה דבר, כלומר דבר אף על פי שאינו סוד, והולך רכיל מגלה סוד - אף על פי שנאמר לו בסוד".

מהר"ם מינץ (סימן קב) כתב את התקנות שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה. בתקנה עג מובא: "חרם שלא לראות בכת' חבירו ששולח לחבירו בלי ידיעתו - אסור".

בשו"ת רש"י (סימן ע) מובא לגבי חרם אחר של רבנו גרשום: "רבינו גרשום מאור הגולה שמפיו אנו חיין כולנו, וכל [בני] גלות אשכנז וכותים תלמידי תלמידיו הן... ומה שהתירו הקהל קבלון כל גזירה שעליהם מפני אימת פורענות, וסבורים אתם דאף גזירת גדול העולם בכלל... - לא אמרינן אלא בגדול הימנו. דהא תנן משנה שלימה בפסיקתא, אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמניין, חלילה לי מליטול את השם להתיר הנידוי, רק יקבל עליו הדין וירצה חבירו ויתירו לו".

וכך כתב גם הרא"ש (כלל מג סימן ח): "חכם אחד היה בארצנו והיה שמו רבינו גרשום, תיקן תקנות טובות בענין גירושין, והיה בימי הגאונים ז"ל, ותקנותיו וגזרותיו - קבועות ותקועות כאלו נתנו מסיני, בשביל שקבלום עליהם ומסרום לדור דור".

ערוך השולחן (יורה דעה סימן שלד סעיף כא) פסק כך להלכה: "ושלא לקרא מכתב חבירו שלא ברשותו, אא"כ זרקו. ואני מסתפק בזמה"ז שהרבה שולחים מכתבים פתוחים על הבי דואר, אם מותר לקרא בהם, כיון שאינו מסתיר אותו". כלומר גם במכתב שנמצא במקום גלוי - ערוך השולחן מסתפק אם ניתן לקרוא בו, ק"ו במסמך שהועבר באופן אישי ולא פורסם לרבים שיש איסור להעבירו לאחר.

במלכים (א פרק ב פסוק ה) מסופר שדוד המלך לפני פטירתו צווה לשלמה המלך: "וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה". רש"י ביאר: "שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה". מכאן למד החקקי לב, שיש איסור להראות מסמך שכתב חברו לאדם אחר, גם אם במסמך לא מצוי סוד או כל דבר מגונה.

הרמ"א (יורה דעה סימן שלד סעיף כב) כתב: "מי שעבר על גזירת רבינו גרשום מאור הגולה, אם עבר בשוגג - אין צריך התרה".

רש"י על הפסוק (ויקרא פרק יט פסוק טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" - כתב: "לכך אני אומר שלשון רכיל - לשון הולך ומרגל". וכך נראה שהבין הרמב"ם (הלכות דעות פרק ז הלכה א): "המרגל בחבירו - עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמיך, ואף על פי שאין לוקין על דבר זה - עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך, צא ולמד מה אירע לדואג האדומי".

השלכות מעשיות מחרם דרבנו גרשום

ישנן מספר השלכות מעשיות הנאסרות בגלל חרם דרבנו גרשום:

1. אסור לקרוא מסמך שכתב חברו ללא ידיעתו. וכן אסור לקרוא יומן פרטי של חברו.

2. אסור לקרוא מסמך שהתקבל בפקס ולא מיועד עבורו.

3. אסור להסתכל על המחשב או במכשיר הנייד של חברו ללא אישורו.

4. אסור לתלמידים להסתכל בציון מבחן של חבריהם ללא הסכמתם, לכן אין למורה לתת את המבחנים לאחד התלמידים שיחלקם.

5. אסור להעביר התכתבויות במייל או במסרונים לצד שלישי ללא אישור הצד השני.

6. אסור להתקין מכשיר או תוכנה של האזנות סתר, או להקשיב לשיחה של אחרים ללא ידיעתם.

7. החדרת תוכנת ריגול באפליקציות ללא ידיעת המשתמשים.

8. אסור להתקין במחשב את תוכנת האגרון שחושפת פרטים אישיים כל תושבי המדינה.