גיור ע"י הרבנות הראשית – שמירה על היהדות

אין כמו הרבנות ששמרה על טהרתו של עם ישראל. זהו תפקידה של הרבנות.

הרב מיכה הלוי , כ"ח בסיון תשע"ח

תוקף. הרב הלוי
תוקף. הרב הלוי
חזקי עזרא

מה הוא עניינה של הרבנות?

הרבנות במדינת ישראל היא מלכות של תורה בארץ ישראל.

עובדה זו נכונה בין אם המשמשים ברבנות מודעים לה יותר, ובין אם הם מודעים לה פחות. לפעמים ישנו צורך שהצבור הדתי שזכה ללמוד מן התורה הגואלת, יחזק את ההכרה בעובדה זו.

בהתאם לכך, תפקידה של הרבנות הוא לרומם את הצבור על כל מערכותיו - הצבוריות והפרטיות - להכוונתה של תורה, לכתחילה. הרבנות אינה צריכה לתת פתרונות לכל המצבים ולכל האילוצים. ישנם לעיתים מצבים שאין להם פתרונות, והדבר אינו נתון לאחריותה של הרבנות.

גיור - לכתחילה!

ניקח לדוגמה את נושא הגיור. ניתן היה לחשוב שישנם רבים המבקשים להתגייר ובתי הדין מקשים עליהם לעשות זאת. אולם האמת היא שכמות בקשות הגיור מאוד נמוכה, כמעט ואין בקשות גיור. אמנם ישנם בארץ הרבה מאד גויים, וניתן לפגוש אותם בחיי האזרחות הרגילה, בצה"ל, באקדמיה, ובכל מקום, אך בדרך כלל הם אינם מעוניינים להתגייר כלל.

הבקשה לגיור וגם הבקשה להקל בגיור באה בד"כ מיהודים טובים שלא רוצים שבני משפחותיהם יתחתנו עם גויים. ברוב המקרים מדובר ביהודי שמכיר גויה, אך הוא/הדודה/הסבתא/האבא לא מוכנים שיתחתן איתה, ואז עולה הבקשה לגיור. בקשה זו באה ממקום טוב - ממקום מאוד יהודי, וצריך לחזק את הרצון הזה, שבדרך כלל בא דווקא מן הציבור החילוני. אך אז,באים אנשים, שחלקם מהעולם הדתי ואף הרבני, ומיעוטם מהעולם החילוני, ואומרים שכדי שלא יהיו נישואי תערובת, צריך להקל את תהליך הגיור - צריך לקבל כגר אדם שנעשה ישראלי גם אם הוא לא נעשה יהודי.

אך האמת היא שהבסיס הנדרש לגיור הוא שבא גוי ומבקש להתגייר, ולא זו המציאות המדוברת היום. במציאות כזו, אם לא נגייר, ייתכן שהם לא יתנו לילדים שלהם להתחתן עם גויות. וגם אם הבן לא יעמוד בזה ויתחתן עם גויה - האם זה אומר שהרבנות צריכה לשנות את מהות הגיור?

הרמב"ם (איסורי ביאה יג, יד-טו) אומר: "אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן". כשהרמב"ם פותח בלשון "אל יעלה על דעתך" סימן הוא שישנן לכאורה עוּבדות שמייצרות דעה מוטעית, וצריך להתמודד מולן. כנראה רווחה באותה תקופה הדעה ששלמה המלך נשא גויה, ולכן הרמב"ם נזקק להגיד שאין זה נכון.

ממשיך הרמב"ם: "אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו. אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן, שנאמר: 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה'". אם כן, מדברי הרמב"ם עולה שתפקיד הרבנות אינו להקל על הגיור אלא להיפך. וממשיך הרמב"ם ואומר: "לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה - בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו... " – בימי דוד ושלמה בית הדין סגר את שעריו ולא קבל גרים כלל.

"ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה, בפני הדיוטות" - היה הליך לא תקין של גיור. מה היה דינם של הגרים הללו? - "והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם" - כאשר לא ברור שהגיור נעשה מתוך רצון לקבל מצוות, בית הדין בודק מה תהיה אחרית הגיור. "ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר... חשבן הכתוב כאילו הן גויות".

אם כן, בזמן דוד ושלמה בית הדין יצר תודעה שאין גיור. כיון שבאותו זמן בית הדין לא היה בטוח שהגיור הוא לכתחילה, הוא לא הסכים לגייר באופן של בדיעבד. אם כבר היה גיור, ייתכן שבדיעבד הוא יתקבל, אך זאת בכפוף להתנהגות הגר. לעומת הדרישה העולה כיום שהרבנות תפתור את הבעיות גם באופן של בדיעבד, כאן רואים שתפקידה של הרבנות הוא ליצור את תודעת היהדות לכתחילה, ואם אין פתרון אז מציבים כעובדה שאין פתרון.

כשגרתי בתל אביב, באו אליי תוך כשנה וחצי שלושה שכנים ובפיהם סיפור דומה: 'הבן שלי נסע לאחר הצבא לטיול בחו"ל והכיר שם בחורה. הוא רוצה להביא אותה לארץ, ואנחנו מעוניינים שתעזור לה בתהליך הגיור'. אמרתי להם: 'לא רק שאני לא אעזור, אלא אפריע'.

  • 'למה אתה לא רוצה לעזור? הרי אנו שכנים'.
  • 'אני מאוד רוצה לעזור לכם, ולכן אני מתכונן להפריע לתהליך הגיור. אתם צריכים להגיד לבנים שלכם שאין אפשרות לגייר נשים כאלה'.

כתוצאה מכך ש'הרב שגר בבניין אמר' שאי אפשר לגייר, שניים מתוכם לא הביאו את הבחורות הללו לארץ, ועד היום ההורים מודים לי על כך. הבן של השכן השלישי חזר עם הבחורה, והיא גרה בבניין. השכן הזה אומר לי כל הזמן: 'אתה לא יודע כמה אני לא רוצה שהוא יתחתן עם גויה, אולי תעזור לנו?'. שאלתי אותו: 'תגיד לי את האמת, איך באמת אני יכול לעזור לך?' והוא ענה: 'העזרה האמיתית היא שתמנע את החתונה הזאת. מי יודע מה הרקע של הבחורה הזאת ואיך ימשיך הקשר ביניהם?!'.

אם כן, למרות שבהתחלה הם חשבו שאני צריך לעזור להם בגיור, בסופו של דבר הם הבינו שתפקידה של הרבנות בנושא הגיור הוא לשמור על היהדות, לשמור על תודעת התורה לכתחילה.

אין כמו הרבנות ששמרה על טהרתו של עם ישראל. זהו תפקידה של הרבנות.

אם כן, עמדת הרבנות בעניין הגיור אינה צריכה לנסות לפתור את הבעיות ההלכתיות בלבד, אלא יש לצרף לעניין נושא נוסף: התורה שמלכתחילה. עניינה של הרבנות הוא לרומם את עם ישראל לתודעת היהדות בשלמותה.

הרבנות - ספקית שירותי דת או מורת הדרך לעם ישראל?

ההבנה הנכונה של תפקיד הרבנות משליכה גם על התפקוד המעשי שלה.

למשל, האם יש מקום לתת כשרות למסעדה שפתוחה בשבת? לצורך הדיון נתעלם מבעיות הכשרות הקיימות במסעדה הפועלת בשבת. אם הרבנות היא ספקית שירותי דת, יש מקום לתת כשרות גם למסעדה כזו כדי להציל את עם ישראל ככל הניתן מאכילת מאכלות אסורות. אך מכיון שעניינה של הרבנות הוא לפתח יהדות, עליה לדאוג גם לשמירת השבת. רב שאינו נותן כשרות למסעדה שאינה שומרת שבת או אינו עורך חופה במקום שאין בו כשרות – מקדם בכך את שמירת השבת והכשרות. גם בעלי עסקים מבינים זאת כשמדברים איתם בצורה עקרונית, למרות שהדבר פוגע בהכנסותיהם.

הוראה בדיעבד והוראה לכתחילה

הראי"ה קוק זצ"ל כותב (איגרות הראיה א אגרת רלז) ש'היתר מכירה הוא היתר שנועד לענות על צורך ואסור לכפות אותו על הרוצים להחמיר בשמיטה. למרות שהרב ביסס את היתר המכירה הוא מדגיש שצריך כל הזמן לדבר על תודעת השמיטה והוראה לכתחילה של שמיטה למהדרין.

גם כשפועלים בדיעבד צריך לזכור מה צריך להיות ולדעת שפועלים בדיעבד, ולא לעשות מהדיעבד לכתחילה. התפקיד העיקרי של הרבנות הוא להנחיל את התורה שלכתחילה. זה מה שלמדנו מהרמב"ם.

אם כן, עלינו לדעת שהרבנות לא נועדה רק "לפתור בעיות הלכתיות" בעלמא. יש להיזהר לא להגיע למצב כזה שבו אנשי התורה יוצרים במו ידיהם זילותא של התורה והשבת. לא מוטל עלינו לתת פתרון לכל דבר אלא להורות תורה לכתחילה. התורה מאירה את החיים, מרוממת את האנשים ובסופו של דבר פותרת את כל הבעיות. הבעיה היא שאנחנו מופעלים רגשית ורוצים לתת שירות טוב. היום זה נקרא 'נגישות'. כביכול כולם נכים וצריך להנגיש את הרבנות. אך אני מאמין בעם ישראל. עם ישראל רוצה לשמוע מה צריך לעשות לפי התורה. הוא לא מחפש פתרונות הלכתיים. אם נחפש כל הזמן פתרונות הלכתיים, לא תישאר כלל תודעה של לכתחילה.

הארת התורה

תפקידה של הרבנות הוא הוראת התורה, גם במובן של הוראה וגם במובן של הארה. במגילת אסתר (ח, טז) נאמר "ליהודים היתה אורה", ודורשת הגמרא (מגילה טז, ב): "אורה זו תורה". אם כך, למה לא כתוב "ליהודים היתה תורה"? אלא שצריך לעורר את קבלת התורה מרצון, שיבינו שהתורה היא אורה, היא אור החיים, היא מאירה את כל המציאות. צריך להסביר מה עניינה של הרבנות – לא לפתור בדיעבד בעיות שאנשים הגיעו אליהן; תפקיד הרבנות הוא להורות תורה, להאיר את המציאות בתורה, ואנשים רבים מצפים לזה ומחכים לזה.