ככה?

"ככה". זו הייתה ההצדקה של השר נפתלי בנט לשימוש בכספי ציבור למימון קהילות יהודיות ברחבי העולם. לבנט, "ככה" נשמע הגיוני. אבל להרבה ישראלים "ככה" כבר לא מספיק.

טרי ניומן , א' בתמוז תשע"ח

טרי ניומן
טרי ניומן
צילום: באדיבות המצולם

"ככה". זו הייתה ההצדקה של השר נפתלי בנט לשימוש בכספי ציבור למימון קהילות יהודיות ברחבי העולם. לבנט, "ככה" נשמע הגיוני. הוא הרי בן של עולים מארה"ב שבילה כמה שנים טובות בחו"ל. הוא מבין באופן אינסטינקטיבי את חשיבותה של יהדות התפוצות כאבן יסוד להמשך הצלחתה של מדינת ישראל והעם היהודי.

אבל להרבה ישראלים – מכל גווני המנעד – "ככה" כבר לא מספיק. עלינו להצדיק את חיוניותו של הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות עבור דורות הX,Y  וZ- .

מודל היחסים המסורתי של שלושת הדורות האחרונים, מאז הקמת המדינה, מבוסס על הנחה שקהילות יהודיות בחו"ל תספקנה כסף ומועמדים לעלייה. בתמורה, מדינת ישראל תספק מוקד אידאולוגי לאיחודן ומקור בטחון להגנה על יהדות התפוצות. המודל הזה נחל הצלחה אדירה. מדינת ישראל מינפה את התרומות כדי לבנות מדינה תוססת תוך כדי קליטת מיליוני עולים מכל קצוות תבל. בה בעת, יהדות התפוצות שגשגה עם מדינת ישראל כמקור של גאווה לפעילות קהילתית וכפוליסת ביטוח אולטימטיבית לעם היהודי.

אולם, המודל הזה נמצא בנקודת משבר. לישראל של 2018 אין צורך קיומי לכסף או עולים פוטנציאלים מיהדות התפוצות. נהפוך הוא. היום, התל"ג לנפש בישראל נמצא מעל להרבה מדינות מערביות, והשיח אצל דמוגרפים בארץ מתמקד באיך להתמודד עם אוכלוסייה שצפויה לזנק ל- 16 מיליון איש עד שנת 2048 בגידול טבעי בלבד.

אם ישראל כבר לא תלויה בתרומות כספיות ובהון האנושי מהתפוצות, האם היא יכולה לספק אידאולוגיה מאחדת ותחושת ביטחון לאותן קהילות? גם כאן, יש שינויים מהותיים. הסכסוך המתמשך בין ישראל לשכניה ביחד עם העלייה הניכרת בטבעה התיאולוגית של מדיניות הממשלה, פוגעת ביכולתה של מדינת ישראל ללכוד את לבם של יהודי התפוצות.

אם כן, כדי לשמור ולחזק את הקשרים בין ישראל והתפוצות נצטרך להציע מודל חלופי. מודל שמתממשק עם המציאות של המאה ה21. אנחנו נראה הן אידיאולוגיה והן כסף זורמים לשני הכיוונים: גם מהארץ לחו"ל וגם מחו"ל לארץ. עלינו לטפח את המודל הזה לוודא שיועבר לדורות הבאים.

מייסדי המדינה התמקדו ברעיון "הגבלת דת" במקום "חופש דת". בתגובה לאיומים של מפלגת אגודת ישראל, ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון הסכים להשריש הלכה אורתודוקסית בDNA של המדינה החדשה, בתנאי שרוב העם יקבל חופש מהדת בחיים היומיומיים. גישתו שיקפה את אמונתו שהמדינה, עם קידום המדע והישגיו, תשתלט על ההנהגה האורתודוקסית עד שרוב דרישותיה תעלמנה.

בן-גוריון צדק בהרבה החלטות. אבל כאן, הוא טעה. כל הדתות – מנצרות להינדויזם לאסלאם - ברחבי העולם חזרו בגדול למרכז הבמה הפוליטית ב50 השנים האחרונות. ותהליך זה עוד יותר מודגש במדינת ישראל, עם עלייתה הפנומנלית של ההנהגה הדתית - החרדית והמשיחית - בתוך מוקדי הכח של המדינה. גטאות אורתודוקסיות צומחות בכל רחבי הארץ במימון ממשלתי. הגטאות הללו נעות משכונות בעלות אופי "דתי-מודרני-לאומי" שדורשות ממשתכנים פוטנציאלים לעבור מבחני דת כדי להתקבל אליהם, לשכונות של גטאות חרדיות עם משטרת צניעות תקיפה.

מדינת ישראל עומדת שוב מול הדילמה איך להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. אבל עכשיו השאלה היא לא רק שאלה דמוגרפית אלא גם פילוסופית. האם הסמכות אמורה להיות בידי הרבנים שלא נבחרים או אצל נבחרי הציבור? האם מערכת המשפט אמורה לראות כל אזרח כשווה, או האם היא צריכה לכבד את הפרדת התפקידים בין המגדרים, המבוססת על ההלכה האורתודוקסית? לישראל המודרנית יש אתגר אידאולוגי אמיתי. איך להישאר יהודי בעולם מודרני המבוסס על מדע ולא רק על מסורת; על היגיון ולא רק על אמונה.

הנה המקום שיהדות התפוצות יכולה להעניק לישראלים השראה אידאולוגית. בלי ההגבלות של התיאלוגיה האורתודוקסית בתמיכה האסקלוסיבית של המדינה, קהילות יהודיות בכל קצווי תבל, פיתחו מגוון רחב של אסטרטגיות להישאר יהודי שומר מסורת תוך כדי שמירת הכבוד לשיטות מדעיות ולהגיון כסמכות העליונה לגילוי ידע. קהילות אלה פיתחו הצדקות משפטיות ותיאולוגיות, להעלאת סמכות העם מעל רצונות ההנהגה הדתית, תוך כדי שמירת הכבוד המגיע למסורת ישראל. במילים אחרות, יהדות התפוצות יכולה להציע ישראלים מודלים שונים לאיך להישאר יהודים גאים מבלי ליפול לפיתויים של פירושי דת סגורים.

ולמדינת ישראל יש הזדמנות אדירה לפתח רעיונות אלה. בניגוד ליהודי התפוצות, רוב הישראלים מתנהלים בשפה העברית שמאפשרת גישה ישירה לרוב המקורות החשובים ביותר בתולדות העם היהודי. אבל יתרון זה מהווה חרב פיפיות. מכיוון שלישראלים יש גישה לטקסטים אלו, הם חייבים להתייחס למשמעות המילים – אפילו כשיש בהן סטנדרטים אתיים שונים מאלו המקובלים היום. ההנהגה בישראל תצטרך לתווך בין המקורות היהודיים והעם היהודי.

יהודי התפוצות מספקים למדינת ישראל גם את התמיכה הדיפלומטית והביטחונית הטובה ביותר במדינות שבהן הם גרים. ידיד סעודי אמר לי: "אלוהים שם את הנפט מתחת לאדמתנו, אבל הוא שם שישה מיליון מכם בוושינגטון, ניו יורק ושאר ארה"ב." קהילות אלה מהוות שגרירויות לא רשמיות שטוענות בקול חזק את טענותיה של ישראל למקבלי החלטות, כל יום בשפה והתרבות המקומית. השקעה בקהילות האלה היום דומה להשקעה בכיפת ברזל נוספת להגן על מדינת ישראל בעתיד.

ולסיום, עלינו לזכור שמטרתה של מדינת ישראל הייתה להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל. בית לכל העם יהודי – לאלו שגרים בגבולותיה ולאלו שמחוצה לה. אנחנו, העם שהמציא את המושג של "קהילה וירטואלית" – אנשים שונים במקומות שונים המקיימים אותם מנהגים באופן סימולטני – חייבים להישאר מחוברים כעם אחד.