במידה הנכונה

קרח ללא ספק היה איש חשוב בעם ישראל ובעל מעמד. כמוהו גם מקטירי הקטורת.

אוהד דהן , ד' בתמוז תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

פרשת קרח מלמדת אותנו שאמות מידה נכונות, המודדות חיים יציבים וטובים, הם לא המעמד והתפקיד אלא ההתמודדות עם המידות עצמן.

אל קרח, שראה את אליצפן בן דודו הקטן ממנו מקבל את תפקיד הנשיאות, חלחלה קנאה. ומשם קצרה הדרך אל המערבולת הבלתי נפסקת בפרשה : מחלוקת קרח ועדתו ועונשם, עונש למקטירי הקטורת והמגיפה הגדולה.

קרח ללא ספק היה איש חשוב בעם ישראל ועל מעמד. כמוהו גם מקטירי הקטורת. אבל ברגע שזיק הקנאה נכנס, זה כבר לא היה משנה. ההבנה השלילית שמול משה 'אפשר גם אחרת' הובילה להקמת 'גוש חוסם' מטעם מפלגת קרח ועדתו. והשאר היסטוריה.

הגיוני מאוד לשער, שבליבו של קרח עלו סוג של לבטים קלים, אם לנהוג באופן כה קיצוני עד כדי מרידה במשה ולנסות להביא להפיכה. או להתבטל לפני משה המדבר כל דבריו מפי הגבורה. אבל מה שבטוח, שהחל מאותו רגע שקרח הצליח בכח דמגוגיות שונות לשכנע אנשים נוספים להצטרף ל"מאבק החברתי", היה כבר מאחור מיד לסוג אחורנית. כדור שלג החל כבר להתגלגל.

אכן, קנאה היא דבר טבעי מאוד. השאלה אם לוקחים אותה ומנסים למצוא כלים שיאפשרו לנו למתן אותה או מניחים לה להוליך אותנו אל ההרס והחורבן. לא מתואר בחז"ל  שקרח ניסה להתמודד בדרך כלשהי עם אותה קנאה, ואף לא מתואר שנשא תפילה כלשהי לעזר וסיוע מאת ה' (בשונה למשל ממה שנכתב בפרשה הקודמת בנוגע לכלב שנשא תפילה להינצל מחטא המרגלים).

אמות מידה אמתיות המודדות חיים בריאים ויציבים, באות לידי ביטוי באופן התמודדותנו עם מידות לא רצויות, העולות לפרקים ומנסות לטלטל את הכל.

בסוף, מה שמחזיק בניין זה לא מעמד וכסף, במקרה של קרח מסתבר שגם לא חכמה ופיקחות. אלא המתכון צריך להיות 'במידה הנכונה' :  מאמץ כנה מול עצמנו, התבטלות בעת הצורך ובקשת עזרה אלוקית שתנסוך ברכה והצלחה בכל.

בניינים שלמים יכולים ליפול ברגע. זהו לא עניין של מה 'רצוי' לעשות. זה מחויב המציאות.

אמת הבניין - היא אמת המידות !