אמצעי וכוונה

אל"מ במיל' טל בראון , ו' בתמוז תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

לרשות האדם עומדים אמצעים מגוונים לשם ביצוען של משימות, פעולות ותכליות שונות, אותן הוא מגדיר על פי צרכיו, יכולתו ואמונתו.

האמצעים והחפצים בהם יעשה האדם שימוש בפעולותיו הינם בסך הכל כלים דוממים ותמימים, בה בשעה שהמשתמש עצמו יכול שיהיה בעל כוונות לא תמימות בעליל. אמצעי הממלא יעוד חיובי ומבורך בעבור יוצרו ומשלחו, יכול שיהיה בעל משמעות שלילית והרסנית בעבור מקבלו.

בדומה לכך, אמצעי שיוצר למטרה מובחנת אחת, יכול שיתגלו בעבורו שימושים נוספים, שונים ורבים מכפי שתוכנן מלכתחילה על ידי הממציא או המפתח, בין אם היה בעל כוונות טובות ובין אם לאו, בהם יעשו אנשים אחרים שימוש לצרכי מצווה או עבירה.

סליחה בכוונה

אמצעי אינו הורג, אלא האדם העושה בו שימוש למטרות קטל – הוא ההורג!

משום כך יש לבחון האם כוונות המשתמש באמצעי מסוים, יהיה אשר יהיה, הינן טהורות או זדוניות, שכן לחפץ הדומם אין כוונות משל עצמו, בין אם יהא זה סכין או אקדח, בלון או טילון, עפיפון או מלפפון.

מכאן ההבנה שבדיוק כשם שבקבוק שתייה פשוט יכול להפוך בידי מחזיקו בן רגע לבקבוק תבערה, כך רחפן תמים יכול לשמש כאמצעי לחימה, ובלון או עפיפון יכולים להיות משחק ילדים או למרבה הצער, כפי שתגלה לאחרונה, אמצעי לגרימת חבלה, שריפה ותבערה.

על כן יש להקפיד ולדרוש תחילה בכוונות המשלח, ולא לדקדק בהכרח באמצעי בו עושה הוא שימוש, שהרי הוכח שגם אבן קטנה עגולה ותמימה, כחלוק הנחל שבעמק האלה, הורגת אנשים גדולים בכיוון נכון ובכוונה גדולה, כפי שנוכח גוליית הפלישתי לפני כשלושת אלפים שנה.

שוהדא אל עפיפונה

שעה שאדם מבצע פעולה כלשהי באמצעות חפץ מסוים, מוטב כי נבחן תחילה את כוונתו ומניעיו. נוכיח כי היה הוא מודע היטב לטיב מעשיו ולתוצאותיהן הצפויות, כי אין מדובר במעשה פזיז, רשלני או כזה הנובע מאדישות ועצימת עיניים מבחינתו, באם פגעו מעשיו בזולתו.

מאותה עת שהתבהרה כוונתו של האדם להזיק לאחר, יהיו המזיק, שותפו ומשלחו אחראיים לתוצאות המעשה, ויהיו צפויים לשלם את מחיר סיכול המעשה בעודו באיבו או בעת ביצועו, ואף לספוג את הענישה שתבוא בסופו.

מכאן שאדם המשגר טיל או רקטה לעבר מדינת ישראל, ברורה כוונתו להרוג ולחבל- דינו אחד.

היורה קליע או פצצת מרגמה לעבר ישוב בישראל, ברורה כוונתו להרוג ולחבל- דינו אחד.

המשליך בקבוק תבערה, סלע או אבן על אזרח ישראל, ברורה כוונתו להרוג ולחבל- דינו אחד.

המשלח בלון נפץ או עפיפון תבעירה לעבר שטח ישראל, אינו שונה בכוונתו ממשגר הטיל, מהיורה בנשק ומהמשליך בקבוק תבערה או סלע, על כן דינו צריך להיות אחד- כשל כל מחבל עוכר ישראל, ללא הבדל או סייג.

לסיכום

היצירתיות והדמיון אינם נחלתו של אדם אחד או עם נבחר, אין הם מוגבלים כלל ועיקר בשום פרט, חפץ ודבר.
גם משחקי ילדים תמימים למראה ולשימוש לכאורה, יכולים לאבד מהווייתם התמימה ולשמש להרג ולחבלה, כל זאת ועוד ברצותו של האדם המשתמש בהם בכוונה לפגוע ולהרע.

משום כך יש לשנות את חוקי המשחק, לא לחכות לעוד צעצוע או משחק תורן ומסוכן, בו ישתמשו אויבנו העזתים והאחרים, החוסים לעיתים בצל ייעודו המקורי ותדמיתו התמימה של אמצעי עם כוונה שמזמן איבדה את תמימותה.

אין צורך לכנס בתכיפות את הקבינט וצמרת הצבא, עם גילויו של כל צעצוע או אמצעי שחרג מתכליתו התמימה בידי מחבל המנצל את תורפותינו, הססנותנו ורחמנותנו בכוונה לפגע ולהרע למדינת ישראל ואזרחיה באשר הם.

לפיכך יש לשקול היטב ולהגדיר לאלתר בהוראות, בנהלים ובפקודות כי כל פלסטיני שיעשה שימוש מוכח לרעה ובכוונה תחילה להביא למעשה נבלה הכולל הרג, חורבן וחבלה, בכל חפץ ואמצעי תמים לכאורה שמצא או גילה - דמו בראשו!