התנערו מעפר!

הרב נתנאל יוסיפון , י"ב בתמוז תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

מספרים, שהרב חיים רפופורט, (ההילולא שלו – יג' תמוז), היה בתחילה מגדולי המתנגדים לחסידות, ומחלוקת עזה שררה בינו ובין הבעל שם טוב.

יום אחד, ישב רבי חיים לבדו בבית המדרש, והגה בתורה. והנה, נכנס לבית המדרש אדם לא מוכר. ברך רבי חיים את הבא בברכת שלום, ושאלו – 'מי אתה, ומה אתה רבי יהודי?'

'אנוכי עפר ואפר', השיב האורח, 'ומי אתה ומה אתה רבי יהודי?'

'גם אני עפר ואפר', באה תשובתו של רבי חיים.

'אם כך', אמר האורח, 'מדוע זה תשרור מחלוקת בין עפר ואפר?'

הבין רבי חיים, שהאורח הוא הבעל שם טוב.

'אכן אין טעם שתשרור מחלוקת', השיב, ומאז שרר שלום בין הגדולים. (יש אומרים, שרבי חיים אף הפך לתלמיד הבעל שם טוב). (לפי – מעשיהם של צדיקים, דברים, קיא).

בסיפור זה מתרחשת תפנית ביחס למחלוקת. רבי חיים חלק על הבעל שם טוב מסיבות רוחניות. בפשטות, מחלוקת בעניינים רוחניים נובעת ממקור רוחני – תורה, עבודת ה' וכו'.

והנה, כשפוגש הבעש"ט את רבי חיים, הוא מאפיין את עצמו כעפר ואפר. זהו אפיון לצד הגופני של האדם - גופו של האדם הוא עפר ואפר ואילו נשמתו היא חלק אלוק' ממעל. אכן, האדם מצד עצמו הוא עפר ואפר, ורק החלק האלוקי שבו הוא גבוה ומרומם, אבל זה, כביכול, החלק האלוקי ולא חלקו של האדם.

מצד החלק הרוחני – הנשמתי, החלק שמבטא את הצד האלוקי שבאדם, וודאי לא שייכת מחלוקת בין אנשים, שהרי אלוקים הוא אחד, ובו בעצמו בוודאי אין מחלוקת. נמצא, שהמחלוקות נובעות מהצד הגופני, הצד שבו אנו עפר ואפר.

הבעל שם טוב, מסב את תשומת ליבו של רבי חיים לכך, ששניהם מגדירים את עצמם מצד עצמם כעפר ואפר. רבי חיים, שחלק עד עכשיו על עניינים רוחניים, מבין לפתע שהמחלוקת נובעת מהצד הגופני הנמוך, שעליו להתבטל לצד הרוחני – האלוקי הגבוה והמאחד, וממילא אין טעם במחלוקת.

נמצא, שדווקא התובנה שהאדם עצמו הוא עפר ואפר, ומעלתו המרכזית מצויה בנשמתו האלוקית, הביאה לרבי חיים את היכולת להתחבר לאותה מעלה רוחנית ולעלות לפסגה רוחנית חדשה.

תהליך דומה אנו עוברים בפרה האדמה. דווקא שריפת הפרה והפיכתה לאפר, מביאה לאדם את התובנה שגופו מצד עצמו הוא עפר ואפר. מכוח הבנה זו, ביכולתו להתעלות לחיבור לנשמתו האלוקית ולהיטהר מטומאת המת. המוות הוא רק מות הגוף, ואילו הנשמה נצחית וכלל לא מתה, לכן מי שמסתכל על גופו כעפר ואפר, נטהר מטומאת המת.

ויהי רצון שיבולע המוות לנצח, וימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים!