פרסומים אסורים

האין זה ברור שהשיבוש והזיהום הופכים את המשפט למשפח ושלא יהיה עוד טעם בניהולו?

ד"ר חיים משגב , י"ח בתמוז תשע"ח

מתק שפתיים והתחכמויות בוועדת חוקה, חוק ומשפט  לא יועילו. העובדות מדברות בעד עצמן. מסע הכפשות יום-יומי המורכב מחצאי אמיתות, משקרים ומהדלפות מגמתיות מרחף כענן שחור מעל ראשו של היועץ המשפטי לממשלה, מי שאמור להיות שומר הסף הראשי, והוא אינו עושה דבר, למרות שהוא יודע היטב שאין לפרסם  דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית המשפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו.

אלה הוראות החוק; אבל אביחי מנדלבליט הנתון,  להערכתי, בכבלים שהציבור אינו מודע להם, מתעלם במפגיע ממה שקורה מסביבו.  

הרי ברור שפרסום קטעי רכילות שהקליט עד המדינה בפרשת המעונות או פרסום עדויות אחרות מתוך תיקי הפרקליטות נועד להשפיע, לעוות ולזהם את בירור כתב האישום שהוגש נגד שרה נתניהו, אז למה אין התערבות של רשויות אכיפת החוק?

כלום זאת היא הדרך, בעיני פרקליט מחוז ירושלים, להשגת הרשעה במשפט הראווה שהוא מבקש לקיים בפני שלושה שופטים? כיצד בכלל אפשר להבין אחרת את העלמת העין מן הפרסומים שמביאים ערוצי החדשות בכל ערב?

האם אפשר להתייחס אל הפרסומים כאל פרסומים לגיטימיים שהושגו בדרך כשרה או כאל פרסומים-מטעם שנועדו לתכלית פסולה? האין זה ברור שהשיבוש והזיהום הופכים את המשפט למשפח ושלא יהיה עוד טעם בניהולו?

מנדלבליט בוודאי מבין את זה ובכל זאת  הוא עומד מנגד, שכן מה שחשוב בעיניו כרגע, לדעתי, זה לבסס את ההגנה על מערכת שנגועה בנפוטיזם בלתי נסבל ולשמור על שליטתה במוקדי הכוח תוך התגברות על כל ניסיון לשבור את מעגלי העוצמה שהצטברו אצלה בניגוד לעקרונות דמוקרטיים מקובלים.

ובעיני, לפחות, יש משהו  מעורר חשד בהתעלמותה של מערכת המשפט מן ההשתוללות של גורמי תקשורת מסוימים, שכן אין ספק, לטעמי, שמטרתם היא להשפיע, מטעמים פוליטיים גרידא, על תוצאות ההליך המשפטי התלוי ועומד. ומצהלות השמחה של חוגים

אינטרסנטיים, ועניינם הוא לא בביצור שלטון החוק, בוודאי מגיעים גם ללשכת היועמ"ש; ושתיקתו הרועמת צריכה לעורר אי-נוחות אצל כל מי שבאמת חרד לשלטון החוק.

במקום לשכב על הגדר כדי לחלץ את נשיאת בית המשפט העליון מכמה וכמה  הסתבכויות, שמחלקן נודף ריח רע במיוחד, צריך היועמ"ש לעשות למניעת הפגיעה המתמשכת באמון הציבור במערכות שהוא עומד בראשן - אבל לא זה מה שהוא עושה.  

מחיאות הכפיים שנשמעו מצד קבוצות אנרכיסטיות במחנה השמאל, אלה שעושות ימים כלילות כדי לקעקע את יסודותיה של המדינה היהודית, לאחר הגשת כתב האישום מעורר הסלידה, נוכח החיטוט  במטבחו של ראש הממשלה, בוודאי לא מוסיפות אמינות לאלה האמורים לטפל בנגעים אמיתיים.

כך או אחרת, מנדלבליט מעדיף לעסוק  בחקירות סרק שאין בהן כל ממש במקום להתרכז בכמה וכמה פרשיות חמורות במיוחד המתרחשות בביתו-פנימה; הן היו צריכות  להטריד את מנוחתו הרבה יותר מן המפגשים בין ראש הממשלה לבין בעלים של עיתון. אין בהם אפילו אבק של פלילים אם קוראים את סעיפי החוק  הרלוונטיים; כשם שאין דבר אסור ביחסי הגומלין בין ארנון מילצ'ן לבין בנימין נתניהו.

תקצר כאן היריעה מלהסביר את הדברים; אולם כל  בר דעת יכול בנקל להסביר ליושבים ברחוב עוזי חסון בירושלים מדוע המשטרה מכלה את זמנה לריק.