הרב הרצוג: בין תורה לאקדמיה
הרב הרצוג: בין תורה לאקדמיה

ביום ב' י"ט תמוז תשע"ח יחול יום פטירתו ה-59 של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, לצדו של הרב עוזיאל.

הרב הרצוג היה גאון יוצא דופן, מנהיג בעל שיעור קומה בינלאומי, שעסק בכל חלקי התורה ואתגרי החיים. במסגרת זו נתמקד ביחסו של הרב הרצוג לאקדמיה.

הרב הרצוג התחנך ורכש את השכלתו התורנית על ידי לימוד בחברותא עם אביו, אותו ראה כמורו ורבו. בגיל 16 הוא סיים ללמוד את כל הש"ס, ובשנת תרס"ח, בהיותו בן 19 בלבד הוסמך לרבנות על ידי רבי יוסף שלופר, רבי מאיר שמחה מדווינסק והרידב"ז.

מגיל 16 החל לרכוש את השכלתו הכללית בדרך של לימוד עצמי, ולאחר שנה סיים את מבחני הבגרות. מגיל 19 הוא למד במשך שנתיים מתמטיקה ושפות קלסיות ושמיות באוניברסיטת לונדון וקיבל תואר ראשון. לאחר שלוש שנים נוספות הוא קיבל תואר שני (1912) מאוניברסיטת לונדון ומהסורבון בשפות שמיות. ושנתיים לאחר מכן (1914), בהיותו בן 25 הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון על מחקרו בעניין צביעת התכלת.  בהמשך המשיך ללמוד באופן עצמאי גם משפטים מדעי המדינה ספרות ופילוסופיה. למרות השכלתו האקדמית הרב הרצוג ראה את עצמו באופן מובהק כרב.

הרב הרצוג היה שותף בסניף לונדון של "חברת המשפט העברי". חברה זו היתה חלק ממפעל ציוני להחייאת המשפט העברי כמשפט חי, ובסניף לונדון היו שותפים זה לצד זה משפטנים, רבנים, חוקרים ועסקנים. הרב הרצוג הרצה במסגרת זו, ובקביל לכך פרסם מאמרים מחקריים רבים בענייני המשפט העברי.

הרב הרצוג ראה הכרח בהקמת מוסד אקדמי תורני הכרח, וכך הוא מתאר שיחה שהיתה לו עם "ראש הכת הדומיניקנית", לאחר שזה שאל את הרב הרצוג האם יש בישראל אוניברסיטה דתית ונענה בשלילה, הוא קרא: "הרי אתם אבודים! בלי אינטליגנציה של נוער דתי הכל אבוד! ...שוכנענו שבנינו ובנותינו, צעירינו וצעירותינו, נכנסים לאוניברסיטאות הכלליות החילוניות... ויוצאים משם... משוללי השקפת עולם רוחנית. מכיון שכך שוכנענו, מאז הננו מוסיפים והולכים אוניברסיטאות דתיות..." (משואה ליצחק, עמ' 221).

לצד זה הרב הרצוג התנגד באופן שיטתי ללימוד מדעי היהדות באקדמיה. בשנת תש"ח, בהתכתבות עם חברי מכון הארי פישל הוא מסביר את הרצון שלו לכתיבת קודקס משפטי תורני חדש: 'אל תחשבו שאני מושפע בזה מהסדר האקדימי הנהוג בכל תיזה לשם מגיסטר או דוקטור ושאני רוצה להכניס מיפיפותו של יפת לאהלי שם, לא מיניה ולא ממקצתיה' (תחוקה לישראל ב, עמ'). דווקא הרב הרצוג, בעל תואר ד"ר, מדגיש שהוא איננו מאמץ את דרך הכתיבה האקדמית, ואינו פועל ברוח האמרה התלמודית התומכת בחיבור בין חכמת יפת (יוון) לתורת ישראל (שם). בהמשך לכך הוא התנגד ללימוד תורה באקדמיה וציין כי הסמינרים המודרניים לרבנים בגרמניה "עוד לא העמידו לנו אף גדול אחד' (תחוקה לישראל ג, עמ' 240).

ברוח זו הוא מתנגד ללימוד ביקורת המקרא וכתב שאף שאינו פוסל את כלל אוניברסיטה העברית, אבל 'זהו דבר החוצץ ביני לבינה' (שם, עמ' 241). כמו כן הוא מתנגד להסברים היסטוריים להבדלים בין בבלי וירושלמי, וכן לפרשנות כזו בבבלי, והוא חותם: 'אני משוכנע שלא התקיימה ח"ו התפתחות מוסרית בהלכה' (שם, עמ' 224-223).

את הדרך הנכונה, לשיטתו של הרב הרצוג, הוא פרש בנאום לרגל פתיחת אוניברסיטת בר אילן (תשכ"ג): "פה ילמדו את [המדעים]... כשם שמלמדים בכל האוניברסיטאות - אך פה ילמדו ברוח של אמונה בבורא העולם, ברוח של אמונה בתורה מן השמים" (משואה ליצחק, עמ' 220). דומני, שמאז פנתה אוניברסיטת בר אילן לדרך אחרת, אולם, החזון של הרב הרצוג עדיין קיים ומהווה אתגר ומשימה עבורנו.