תורה שבפנים ותורה שבחוץ

אם לימוד התורה שבפנים יבנה תכניות לקראת התורה שבחוץ, ירבו משיבי תשובה חיובית לשאלה: "קבעת עתים לתורה?".

הרב אביחי קצין , כ' בתמוז תשע"ח

הרב אביחי קצין
הרב אביחי קצין
צילום: יח"צ

לפני שנים רבות הזדמנתי לעיר הקודש צפת בחופש הקיץ, במה שנקרא בשפה הישיבתית "בין הזמנים". בין מנחה לערבית עמדתי מחוץ לבית הכנסת האר"י בעיר העתיקה.

לצדי עמדו שני בחורי ישיבה צעירים, בעלי פאות ארוכות מסתלסלות. האחד פנה אל השני בארשת רצינית והציע לו: "אולי נלמד קצת בין מנחה לערבית?".

חברו, שנראה היה לץ לא קטן השיב לו בתדהמה: "השתגעת?! עכשיו זה בין הזמנים, ללמוד זה איסור "בל תוסיף"... יש שמקילים באיסור זה, אני מחמיר בו מאד מאד!"

אמירה מתבדחת זו מלפני שנים רבות נתפסת בעיניי כמייצגת אתגר רציני מאד במשמעות מקומה של תורה בחיינו. מניסיון שנים רבות כרב קהילות אני מגלה פעמים רבות שיעד זה הוא כזה שראוי להקדיש לו מחשבה רבה. פעמים רבות אנו פוגשים כאלו שלמדו במסגרות התורניות הטובות ביותר. אולם בבגרותם אין בסדר היום השבועי שלהם לימוד תורה קבוע.

לדבר זה כמה סיבות. הראשונה שבהם היא דפוס מערכת היחסים שלנו ושל חיינו המקצועיים. אם פעם נדמה היה שהאוטומציה והקדמה משחררת אותנו מעיסוק במטלות שונות ויוצרת זמן פנוי, הרי שהיום המציאות היא במקצועות רבים העבודה רודפת אחרינו בעזרת המיילים והווטסאפ והיכולת לפנות זמן ללימוד תורה אינה פשוטה לאנשים רבים העוסקים בחיי המעשה.

דווקא כיום קולעים דבריו של רש"י בגמרא במסכת שבת. הגמרא (שבת לא) מלמדת אותנו מהן השאלות שעתיד אדם להישאל אחרי מאה ועשרים. לאחר השאלה הנוגעת בישרות המוסרית ("נשאת ונתת באמונה?") מופיעה השאלה העוסקת בלימוד תורה: "קבעת עתים לתורה?".

רש"י מסביר מדוע השאלה מדברת על הקביעות בלימוד התורה ולא בצורה פשוטה יותר: "הלמדת תורה?"

העיסוק בפרנסה שהוא מושך את האדם עוד ועוד. לכן עליו לקבוע זמנים, שיהוו את העוגנים בסדר היום שלו.

מזה שנים רבות סברתי שכדי לסייע לאנשי המעשה, צריך בית המדרש לפתוח שעריו אל ה"עם שבשדות" ולבנות לו תכניות לקביעת עתים לתורה. הלוואי והיינו זוכים ובכל ישיבה ומכינה היה תקן של ר"מ או רמי"ם שתפקידם ללוות את הבוגרים כשהם במהלך לימודיהם האקדמיים ומאוחר יותר כשהם משתלבים במעגל העבודה.

מכיוון שלצערנו המצב אינו כזה, ובהחלט מובן שלכל מסגרת יש את המטלות הפנימיות הרבות שלה ואין היא יכולה להקדיש משאבים וכח אדם לליווי בוגרי המסגרת, לכן חשוב שייבנו בתי מדרש בתוך החיים. בתי מדרש במוסדות אקדמיים ובתי מדרש בתוך הקהילה. היום אנחנו זוכים ב"ה לתכניות כאלו ההולכות ומוקמות. "צורבא מרבנן" הדף היומי הרמב"ם היומי ועוד. זה היה גם הרקע להקמת בית המדרש "ראשית לפני כחמש עשרה שנה, תוך התרחבות למסגרת ארצית במסגרת "שבת ארצית של תורה" בשבתות אלו.

גורם נוסף שיכול לסייע בבניית בוגרים לומדים הוא שאלת הכשרתם להיות כאלו בעודם עדיין במסגרת שנות הלימודים.

תכנית הלימודים בעולם הישיבתי רואה בדרך כלל את השנים בהם התלמיד נמצא במסגרת הישיבה. שם תופס הלימוד בעיון מקום מרכזי ועוד תכנים נוספים.

בצעירותי, עת הייתי בחור ישיבה, חשתי שהישיבה אינה מטמיעה הרגלי למידה כאלו, שידחפו את הבוגר להמשיך בהם גם בסיימו את חוק לימודיו. למשל, אם יקנה התלמיד את ההרגל ללמוד את הדף היומי, או הרגלי לימוד אחרים המתאימים יותר למי שנמצא בתוך חיי המעשה.

נראה שאם לימוד התורה שבפנים יבנה תכניות לקראת התורה שבחוץ, ובמקביל נזכה למסגרות רבות בעולם שבחוץ, ירבו משיבי תשובה חיובית לשאלה: "קבעת עתים לתורה?".