חינוך מתבגרים

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ה בתמוז תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

מספרים על רבי אלעזר, (ההילולא שלו ב- כח תמוז) בנו של רבי אלימלך מליז'נסק, שבילדותו היה שובב גדול. כשהעירו על כך לאביו הקדוש, הוא השיב – "נזכה ונראה לחג בר – המצווה שלו".

כשהתקרב מועד הבר מצווה, והחלו ההכנות המעשיות ליום הבר מצווה, ביקש רבי אלימלך להיות נוכח בעת תפירת הבגד לבנו. כשהגיע החייט, הורה לו רבי אלימלך לכוון בכל שלבי תפירת הבגד לכבוד בורא העולם.

כשהחל החייט לגזור את הבגד, אמר לו הרבי – "אמור: הנני גוזר כתפי הבגד עבור רבי אלעזר, שינוע בכתפיו רק למען הבורא יתברך שמו". וכך באופן דומה בעת גזירת השרוולים, ובכל שלבי גזירת הבגד.

הגיע יום הבר מצווה, הנער עטה על גופו את הבגד החדש, ומיד חשו הכול שחל בנער שינוי ורוחו מתרוממת ומתקדשת. מאותו יום, התעלה רבי אלעזר בתורה ובמצוות עד שהפך לאחד מצדיקי הדור. (לפי מעשיהם של צדיקים, בראשית עמ' 225).

ממעשה זה יכולים אנו ללמוד כמה תובנות חינוכיות חשובות בחינוך ילדים ומתבגרים. כמובן, איננו במדרגת רבי אלימלך מליז'נסק, היכול במעשה ובתפילה לרומם כך את רוח בנו באופן ניסי, ובכל זאת אפשר לשאוב מכאן הדרכות חינוכיות המתאימות לכולנו.

ראשית – רבי אלימלך לא מתרגש משובבותו של בנו הקטן. הוא בוחר להמתין להגיעו לגיל מצוות. לעיתים, חשוב שנזכור שהתורה בכוונה בחרה לחייב במצוות רק מגיל מצוות, כי ילדים קטנים מתחת לגיל מצוות, דרכם להשתובב. כמובן, חשוב לחנך ולהרגיל במצוות כבר מקטנות, ובכל זאת – יש הבדל בין הדרישות מהבוגר לרמת הדרישות מהילד. במקרה דנן, הילד לא עבר על המצוות, הוא רק השתובב, ואכן ילד בגיל זה טוב שינהג כילד ולא כמבוגר.

בנוסף – האופן בו פועל רבי אלימלך בהגיע הנער למצוות, יכול ללמד אותנו על האופן בו עלינו לפעול עם ה'מתבגר', וזה כבר אתגר גדול יותר. בגיל זה, היכולת לכפות על המצוות כבר לא שייכת, ועלינו לפעול נכון כדי לספק את האווירה החינוכית המתאימה.

וכאן מופיעים שני האמצעים בהם נקט רבי אלימלך – תפילה ותפירת הבגד. אכן, התפילה יש לה מקום מרכזי בחינוך הילדים. לא הכל בכוחינו, עיקר העניין הוא הרוח שמערה ה' ממרום.

יחד עם התפילה – הבגדים. בגד מייצג את הסביבה החיצונית והעוטפת. לעיתים, אין בכוחינו ההורים לומר למתבגר דברים ישירים, כיוון שהוא יתפוס זאת כהתערבות ופלישה שלילית לחייו. במצב זה, אל לנו להיעלם מחייו לחלוטין. עלינו לתת לו סביבה תומכת ומרוממת, שתצמיח ותרומם אותו. כך יושפע המתבגר לטובה בדרך עקיפה, שהוא מוכן לקבלה, ובשעת הצורך יחוש גם ביטחון לפנות להוריו ולמוריו ולשוחח עימם. ובעזרת ה', התפילה והאווירה החינוכית הנכונה, יצמיחו וירוממו אותו.

נושא זה מתחבר באופן מיוחד לפרשת פנחס. כל הכהנים, זכו בכהונה מכוח היותם בנים לאהרון ובניו, שנמשחו בשמן המשחה. אולם, פנחס כבר נולד, הוא הית 'מתבגר', ולא זכה בכהונה מכח ירושת אבותיו.

פנחס, בשונה מכולם, זכה בכהונה מכוח מעשיו בעת בגרותו, כמאמר חז"ל – (זבחים קא:) "לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי". יתר על כן, גם אחרי שה' העניק לפנחס את הכהונה בזכות מעשיו, עדיין היה צריך לחנוך אותו ככהן בפועל, על ידי הקרבת מנחת החביתין, ולשם כך הייתה דרושה הסכמת השבטים. בתחילה, השבטים לא הסכימו מפני שהרג את זמרי, אך בימי יהושע השכין פנחס שלום בין השבטים, ורק אז הפך לכהן בפועל. נמצא שהכהונה באה לו מכוח עבודתו כמבוגר.

ויהי רצון, שכל ילדינו ימשיכו בדרך ה'!