מעשה שטן - לקראת תשעה באב

סיפור לקראת תשעה באב: בית הדין השתתק, אף לא אחד ידע מה לענות. לכאורה טענה צודקת אם אין דרישה מה לנו לשלוח משיח ולבנות בית מקדש?

בנימין זלצמן , כ"ח בתמוז תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

ויהי היום ובמושב בית הדין הגדול נשמע קול תקיעה רמה. מלאכים צחורי כנפיים ישבו בחצי סהר והקשיבו לקול הקורא: "הגיע זמן הגאולה' סוף סוף, אחר אלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות תורה ומה שעבר כבר משנות המשיח הגיעה העת לבניית בית המקדש.

אחר כל הייסורים והצרות סאת הזכויות וסאת העוונות מלאו, כלו נשמות שבגוף".

שמחה עטתה כשלמה את כל השמים, אור בהיר וחדש זרח מגן עדן, צדיקים שישבו ועטרותיהם בראשיהם שמעו את פסיקת בית הדין ושמחו על הבשורה הטובה שהגיעה אליהם. בית הדין הורה להביא את השופר הגדול מהיכלו של משיח שבו תיתקע התקיעה הגדולה המבשרת על בוא הגאולה.

לפתע, נשמע קול המולה, רעש ומהומה. קול רעם גדול ונורא. "והרי אינם מאמינים! והרי אינם שומרים שבת! והרי... אינם זכאים, והרי אינם רוצים!" היה זה קולה של מידת הדין ובראשה השטן וכל חילותיו, מלאכים שחורי כנפיים.

"איך יתכן, גם אם עברו צרות, הרי צריך שיתעוררו שירצו, בית המקדש השלישי יבנה רק כשירצו בו גם מלמעלה וגם מלמטה. הרי בית המקדש הראשון חרב כי נבנה רק בידי שמים, ובית המקדש השני חרב כי נבנה רק בידי אדם. ולכן בית המקדש השלישי צריך להיבנות גם מלמעלה וגם מלמטה ואם מלמטה אינם רוצים ואינם ראויים, אינם דורשים ואינם מתעוררים, מדוע נבנה להם את בית המקדש?"

בית הדין השתתק, אף לא אחד ידע מה לענות. לכאורה הטענה צודקת וגם ראויה. אם אין רצון ודרישה מה לנו לשלוח את המשיח ולבנות את בית המקדש?

יצא מיכאל השר הגדול וביקש רשות מלפני כסא הכבוד לטעון את טענתו. פתח ואמר: "מה רוצה השטן, הרי הגיע זמן הגאולה. וכי נעמיד עליהם מלך קשה כהמן? נשלח מגיפה?הרי כבר עברנו, כל האסונות, כל הצרות, כל המלכים הקשים, מה עוד הינך יכול לדרוש? יבוא אף על פי כן, בעיתה או באחישנה. לאחישנה לא זכינו אך סוף כל סוף יש סוף, כלו כל הקיצין"

פתח השטן את פיו ואמר: "הנני מסכים בתנאי אחד.אני הוא זה שילך ויבשר על הגאולה ואני אבחר את האדם שיתקע בשופר הגדול כדי לבשר עליה ואציג בפניו את התנאים לתקיעה בשופר. והיה ויסכים וירצה בלב שלם את הגאולה, יתקע בשופר, היכלו של משיח יפתח בית המקדש יבנה והגאולה תאיר. אך אני בלבד אהיה השליח שידבר עם אותו אדם שאבחר ואתן לו את השופר הגדול. בערב ראש חודש אב אבוא אליו ואתן לו תשעה ימים להתכונן לתקיעת השופר. והיה אם יתקע, אסכים גם אני. אך אם לא ידחה הדבר עד לשנה אחרת בה אבחר באדם אחר לתפקיד."

בית הדין שמע וקיבל.

בערב ראש חודש אב, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א רבן של כל בני הגולה שישב ספון בביתו ועסק בהכנות לראש חודש אב. המשמש בקודש פתח את הדלת ראה אדם הדור פנים עומד לפניו מחזיק תיק בידו. האיש ביקש לראות את האדמו"ר ואמר שזה עניין דחוף הנוגע לכלל ישראל. הוא נראה בהול והמשמש בקודש הכניסו אל הרבי.

מיד כשנסגרה הדלת אחריו הוא פנה אל הרבי ואמר: "שלוח משמים אני, ובאתי אל הדרת כבודו כדי להודיע שבשמיים החליטו שהגיע זמן הגאולה, אלא שיש צורך בהתעוררות דלתתא, על כן צריך ששליח של עם ישראל יתקע בשופר של משיח." הוא הוציא מתיקו שופר מדהים ביופיו והושיטו לרבי שנטלו בידו נפעם ממראה עיניו.

היה זה שופר כליל המעלות. חלק, לבן, נוטה לימין, מסולסל, גדול וכולו בוהק באור של קדושה "אני?!" אמר הרבי בפליאה, "במה זכיתי?" הוא נטל את השופר בידו בהתרגשות ועיניו זלגו דמעות.

"בערב תשעה באב, תוכל לנסות לתקוע בשופר. יש לך ניסיון אחד בלבד! עליך לשמור בסוד את דבר קיומו של השופר ואיש גם לא ידע שאתה תקעת בו, ותצליח לתקוע בו, רק אם תעשה זאת בלב שלם ובלא כל ספק ופקפוק!"

"פקפוק?!"

"ובכן, יהיו בוודאי כאלה שיחשבו שכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה..ממשלת ישראל ועוד. ועלול להיגרם חילול ה'..."

באותה שנה כל השבוע דמה לתשעה באב עצמו. האדמו"ר הרבה בתפילה ובתחנונים בלילות ובימים. ובהגיע העת בערב תשעה באב, כשהגיע השליח, ניגש הרבי ובידיים רועדות הגיש את השופר לשפתיו. הוא ניסה לתקוע בכל כוחו, אך לשווא עיניו של הרבי זלגו דמעות.

השטן נטל את השופר וחזר לבית דין של מעלה.

לשנה הבאה ירד השטן אל ביתו של פוסק הדור וחזר על שליחותו: "עליך מוטל לפסוק אם העם, והדור ראוי לגאולה, האם יצליחו לקיים את כל דיני הטהרה ולבנות את בית המקדש או שמא אינם ראויים." הוא חזר גם על התנאים של התקיעה בשופרו של משיח והלך לו. כל אותו שבוע שקד הפוסק על תלמודו. הוא בדק בספרים ולמד וחקר היכן מיקומו המדויק של המזבח, ומהם דיני טומאה וטהרה והלכות בגדי כהונה ועוד ועוד. ובערב תשעה באב נטל הרב הפוסק את השופר בידיים רועדות, הגישו אל שפתיו וניסה לתקוע בכל כוחו, אך לשווא., עיניו זלגו דמעות

השטן נטל את השופר וחזר לבית דין של מעלה.

בשנה הבאה הגיע השטן אל ביתו של אחד מגדולי ראשי הישיבות. הוא פירט את שליחותו, חזר על התנאים לתקיעה בשופר והוסיף: "שים לב שגאולה היא מהלך כללי ולא פרטי ועליך להכריע האם כלל העם רוצה גאולה!" ראש הישיבה לא נתן תנומה לעפעפיו בכל אותו השבוע. הוא עסק והעמיק בסוגיה לילות כימים ובערב תשעה באב כשהגיע השטן, נטל ראש הישיבה את השופר בידיים רועדות וניסה לתקוע בכל כוחו אך לשווא, עיניו זלגו דמעות

השטן נטל את השופר וחזר לבית דין של מעלה.

בשנה הבאה הגיע השטן לביתו של פרופסור ידוע, ירא שמיים, בעל מוסר, הוגה דעות, הדואג כאחד לרווחתם של בני האדם הברואים בצלם, בעלי החיים שגם הם כידוע נבראו בידי הקב"ה, ואף לצומח ולדומם שהרי אף הם בריותיו יתברך. גם לו הסביר השטן את תפקידו ואת תנאי התקיעה בשופר ואף הזכיר את חזרת עבודת הקרבנות וביקש מהפרופסור הנכבד לבדוק את השלכות עניין זה על המצב המוסרי של העם. וכשהגיעה העת ניגש הפרופסור אל השופר נטלו בידיים רועדות והגישו אל פיו, אך כל קול לא בקע.

עוד שנה חלפה, כעת פנה השטן ישירות אל הממונה על ביטחון העם. הוא תיאר לפניו את השופר ואת תפקיד התוקע בו. "פניתי אליך על מנת שתבדוק את כל ההשלכות הביטחוניות של ביאת המשיח, שהרי האחריות על ביטחון עם ישראל והמשך קיומו, על כתפיך!" גם על ממונה הביטחון עבר שבוע קשה ועמוס לבטים וחששות, אך גם הוא ניגש ברגע האמת לתקוע בשופר. הוא הגיש את השופר בידיים רועדות אל שפתיו, אך... לשווא.

ובשמים יושבים ומצפים אולי השנה אתה תתקע?