הכתובת על הקיר

אין כל ספק, ששופטי בג"ץ יעניקו לחוק פרשנות דומה; מה שמופיע – מופיע, ומה שלא – לא קיים.

אריאל יוסף פריימן , ד' באב תשע"ח

ערוץ 7

היום (שני) צפוי חוק הלאום להיכנס לספר החוקים. לראשונה זוכה מדינת ישראל להגדרה בחוק, במטרה לתת קונטרה לחוק יסוד "כבוד האדם וחרותו" וליצור "שובר שוויון" בין זכויות היהודים לערבים בארץ.

שובר השוויון הזה עשוי בהחלט להועיל ביחסי ימין-שמאל ועל כן השמאל נזעק כנגדו, אך לדמותה הדתית של המדינה הוא עשוי לגרום נזק אדיר ואסביר דבריי:

הגדרת המדינה בחוק היא: "מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית וההיסטורית להגדרה עצמית".

בסעיפים הבאים מעוגנים בחוק שמה של המדינה, סמלה, דגלה, המנונה, בירתה ושפתה. לצדם מעוגנים ימי המנוחה בשבתות ומועדים. יחסי דת ומדינה אינם מופיעים בחוק, והפרהסיה היהודית-דתית של מדינת ישראל אינה מוזכרת כלל. נמצא, אם כן, שהמושגים הלאומיים כולם מעוגנים בחוק אך המושגים הדתיים נעדרים ממנו.

אם מראשית הציונות ועד היום התקיים וויכוח בין דתיים לחילונים בשאלה האם המדינה היא "מדינה יהודית" במובנה הדתי, או "מדינת היהודים" במובן הלאומי-ציוני – וויכוח שבא לידי ביטוי בסוגיות ערכיות, פוליטיות ומשפטיות רבות - כעת הוויכוח הזה מוכרע בחוק יסוד לכיוון החילוני בתמיכתה הנלהבת של מפלגת הציונות הדתית.

במילים אחרות, חוק היסוד הזה מעגן בצורה חד משמעית ובלתי ניתנת לביטול את האמירה: "הציונות" – הלאומיות, מדינת ישראל – "דבר אין לה עם הדת!".

יתרה מזו; בסעיף 7 מעגן החוק את "זכותו של "כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום לפעול לשימור תרבותו, חינוכו, מורשתו, שפתו וזהותו". ישנה כאן הצגה נפרדת של מושג ה"דת" ומושג ה"לאום" וזהו ההקשר היחיד בו מופיעה "דת" בחוק! "המורשת הדתית" – לדרישת החרדים – מוזכרת רק בהקשר יהדות התפוצות.

בניגוד למטרת החרדים, כל מעיין בחוק ייווכח שיש בהחלט מקום לחשש גדול להגדרת היהדות כ"מסורת" ו"זהות" בלבד ובכך לפתוח פתח רחב מאוד לחדירתם של "זרמים שונים" המהווים חלק מ"הלאום היהודי" שישראל היא מדינתו (אפילו אם אינם חלק מ"הדת היהודית"...).

למעשה, מקבע החוק את מדינת ישראל כמדינה לאומית-חילונית!

על חוק דומה שעלה כבר בדיוני הקונגרס הציוני כתב הראי"ה קוק (אגרת תצז): "החוק האלילי, ש'הציוניות דבר אין לה עם הדת', תועבה הוא לישראל", "איך יוכל 'המזרחי' לעבור בשתיקה על חוק זה, העוקר את כל משאת נפשו... ההתנגדות הנמרצה לחוק ההורס הנ"ל מוכרחת היא להיות בולטת מכל פינותיו של 'המזרחי'". "על החוק המחפיר הזה הוא נלחם בכל כוח, ולא ישקטו ולא ינוח עד אשר יורידוהו מעל במת הציוניות".

אין כל ספק, ששופטי בג"ץ יעניקו לחוק פרשנות דומה; מה שמופיע – מופיע, ומה שלא – לא קיים. זו הגדרתה של מדינת ישראל – הא ותו לא. בטיעון זה עלול בג"ץ לבטל כל חקיקה דתית עתידית באשר חוקים אלו מהווים פרהסיה "דתית" ולא "לאומית". צד החילוני בוויכוח על דמותה של המדינה יקבל תשתית משפטית ונמצא עצמנו דנים מה מוגדר "דתי" ועל כן "פסול" ומה "לאומי".

היעדר סעיף "שימור הדינים" בחוק, עלול במישרין להביא את שופטי בג"ץ לבטל למפרע בדלת הראשית את ה"סטטוס קוו" (המתכרסם בלאו הכי), בטענה שהמדינה אינה מוגדרת כמדינה יהודית אלא כמדינת לאום בלבד ועל כן יש לנתק בין הדת למדינה.

נזכור, שחוק יסוד כבוד האדם וחרותו נחקק ע"י ממשלת ימין, שראתה בעיגון זכויות אדם הנברא בצלם ערך יהודי מהשורה הראשונה. איש לא צפה שבג"ץ יעניק לו פרשנות ליברלית כה רחבה.

הכתובת נמצאת על הקיר. נקווה שלא איחרנו את הרכבת.

לתגובות: afsh@inn.co.il