הרהורים של נווט

הרב אביעד שינוול , ו' באב תשע"ח

הרב אביעד שנוולד
הרב אביעד שנוולד
צילום: ישיבת שדמות נריה

לא פשוט לכתוב מאמר בין ניווטים בנגב. הגוף עייף, השרירים תפוסים וחסרון מנעמי-הבית מורגש מאוד. במהלך הניווט עצמו יש שקט. הרבה שקט. דממה מדברית אינסופית גורמת למחשבות להעמיק. פתאום נופי הילדות של הנגב מקבלים משמעות אחרת. בפעם הראשונה בחיים אני מבין עד כמה כל מפגש נחלים, שלוחה, כיפה וגיא חשובים. תוך כדי ההליכות הרבות הבנתי קצת מהמשמעות המדהימה והכואבת של השטפונות באיזור. 

אנחנו מתפללים ש"שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב" (תהילים קכו ד) וכך הוא יתברך עושה. בתחילת הציונות המודרנית עלו רק מעט אנשים צדיקים ועליונים כמו רבי יוסף קארו ותלמידיו, תלמידי החתם סופר, תלמידי הגר"א, חסידי הבעש"ט ועוד. כמו זרזיף קטן של מים המופיע רגע לפני נחשולי הענק של שטפונות הנגב.

כך התנהלה הגאולה עד שנשברו הכלים (אגרות הראיה מז) והמוני בית ישראל עלו ליישב את ארצם. לא בתהליך איטי ומדורג של מאות שנים אלא בבת אחת, תוך כמה עשרות שנים היישוב היהודי הכפיל ושילש את עצמו שוב ושוב. העליות התקדמו במהירות המזכירה את עוצמת שטפונות הנגב.

מתברר, שכשתהליכים מתרחשים מהר - דברים נשברים. סלעי הנגב אינם עגלגלים ורכים כמו אבני נחלי הגליל. אין חלוקי נחל יפים אלא סלעים שנשברו שוב ושוב מעוצמת הזרימה. שטף חד פעמי ואדיר בעוצמתו איננו יוצר צמחייה פורחת ועמקים יפים אלא מדבר מלא בשברי אבנים. מתחים רבים פרצו בתוכנו במהלך שטף הגאולה. מערכות היחסים בין קבוצות שונות בעם הגיעו לנקודות רתיחה כואבות. דברים טובים שאפיינו את יהדות הגולה נעלמו בלהט העשייה. נסיונות השתלטות של זרמים שונים על אופי המדינה שבדרך גרמו לזכרונות כואבים ולחוסר אמון השורר עד היום.

איננו רוצים שכך יראה תהליך הגאולה ולכן אנו מתפללים שנצליח לעלות למצב בו "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". מלאכת החקלאות דורשת סבלנות רבה מכיוון שצמחים אינם גדלים בבת אחת. צריך לחרוש, לדשן, לזרוע, להשקות, לטפח ולקצור במשך חודשים כדי שגידולי השדה יצמחו. דמעות המאמץ הנושרות על הלחיים במהלך הזריעה מטפטפות ומכינות את האדמה לרינת הקצירה.

על ידי עמל יומיומי ועיקש של עשייה וחיבור חלקי האומה נצליח להפריח באמת את השממה ולאחות את הקרעים. התלהבנו מאוד בהתחלה ולכן לא שמנו לב לדברים שאותם הרסנו, אך עתה הגיעה השעה להירגע ולעבוד למען אומתנו בחריצות ובמתינות.

לא מובטח שיהיה קל. לא אמרו שיהיה נעים. אך יש דבר אחד בטוח, שיום יבוא ונגיע לנקודת הסוף בניווט. ישנם הרבה נקודות ציון בדרך, חלקן מסומנות וחלקן נעלמות, חלקן בגיא עמוק וחנוק וחלקן על כיפה שטופת רוחות, אך כולן מובילות אל הנ"ס העליון.