על אלה אני בוכיה

מה שקורה בארה"ב חמור אף יותר, בגלל הממדים הגדולים יותר של יהדות ארה"ב והחשיבות הרבה של ארה"ב לקיומה ולביטחונה של ישראל.

ד"ר מרדכי קידר , ט' באב תשע"ח

(צילום: דניאל רצבי)

בימים אלה, עם ישראל מעלה את זיכרון שני בתי המקדש שהיו בירושלים וחרבו, את הגלות הארוכה והכואבת, את הרדיפות, הסבל והשואות שחווה עמנו לאורך כמעט אלפיים שנות הגלות, ומסיים את מגילת איכה בתקווה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".

בדברי כאן היום ברצוני לפרט כמה דברים נוספים שעליהם אני בוכה בחיינו העכשוויים, ללא סדר חשיבות.

פה בישראל, אני בוכה על ירידת תחושת היחד הישראלית. סקטורים ותת סקטורים הולכים ומתרחקים זה מזה, ותחושת אחדות הגורל הולכת ומתעמעמת. המדינה נראית היום כמשהו מובן מאיליו, חזק ובטוח, ותודעת החובה האישית והקבוצתית לדאוג לביטחונה ולעתידה של המדינה היהודית היחידה בעולם מפנה את מקומה לתודעה של מגזריות שבה הדגש איננו על היחד היהודי-ישראלי אלא על "הקבוצה שלנו", על האינטרסים שלנו ועל טובתנו שלנו, גם אם אלו באים על חשבון המדינה, ביטחונה ועתידה.

אני מצר על חדלות האישים של נבחרי הציבור, חברי כנסת ישראל, אשר הניחו לקבוצה אליטיסטית היושבת במגדל השן המשפטי להשתלט על המדינה, לבטל את חוקי הכנסת כאוות נפשה ולכוון את מדיניות הממשלה על פי הרוחות החדשות המנשבות במסדרונות זרים. הקבוצה הזו קובעת את גבולות המדינה, את התנהלות הצבא, את אמות המידה המוסריות של עם ישראל, את מה שראוי ומה שאיננו ראוי, כאשר רוב רובם של העניינים הללו כלל אינם קשורים לחוק ומשפט אלא לתפיסות כלליות ומוסריות המנשבות בחברה, והמקום לעסוק ולדון בהם איננו בין כתלי בית המשפט.

אני חש דאגה עמוקה מהשתלטות קבוצה גדולה של ארגונים ואנשים הפועלים במימון ובהשראה של "הקרן החדשה לישראל" על המערכת המשפטית, המנהלית והציבורית של מדינת ישראל. קרן מסוכנת זו נוסדה בקליפורניה ופועלת בישראל כמעט ארבעים שנה כדי להפוך את מדינת ישראל למשהו שימצא חן בעיני כל מי שרוח היהדות רחוקה ממנו. בוגרי הקורסים, ההשתלמויות וההכשרות של הקרן משולבים לעומקו ולרוחבו של השירות הציבורי של המדינה, ואי אפשר לפטרם. השפעתם המזיקה ביותר מצויה בייעוץ המשפטי של משרדי הממשלה, ובעיקר במשרד המשפטים, משרד הביטחון וצהל.

כתוצאה מפעילות הקרן וגרורותיה במערכות החינוך, המשפט, האקדמיה, התקשורת והאמנות של המדינה, צהל איבד את רצונו לנצח את אויבי המדינה. במקום להביסם ולהכריעם, צהל "מכיל" את הבעיות, "מנהל" את האתגרים ומחפש דרך רק להרגיע את המצב, גם במחיר של הגברת הסיכונים בעתיד. האש הבוערת בכל אזור "חוטף עזה" מזה ארבעה חודשים היא הדוגמה הבולטת לחוסר האונים המשפטולוגי שהשתלט על צהל, על מפקדו ועל השר הממונה עליהם.

לכל מי שיש טיפת שכל בקדקודו ברור שכוונתם של משלחי השריפות היא לשרוף את כולנו, אם רק יכלו, את הקיבוצים, המושבים והערים, את הגברים, הנשים והטף, ולמרות כל זאת, שכחו אצלנו את מה שקובעת החשיבה ההלכתית היהודית הפשוטה והריאליסטית: אם שונאי ישראל באו "על עסקי תבן וקש" ליישובים שבספר, מחללים עליהם את השבת. המוסר היהודי מבין שביישובי הספר, נקודת החיכוך עם שונאי ישראל, הבעיה מתחילה עם "עסקי תבן וקש" ואם לא נצא נגדם בעוצמה ובנחישות, עניינים אלה יהפכו לדיני נפשות.

כואב לי לראות איך מערכת פוליטית של "עם חכם ונבון" מתנהלת מול המזרח התיכון בלי הבנה בסיסית של הכוחות הפועלים בו, השיקולים המנחים את החיים בו, והתרבות המפעילה את תושביו מקטנם ועד גדולם. אנשים אצלנו חושבים כמו ישראלים, ליברלים ומודרניים, ומבעד למשקפי התרבות שלהם הם מנסים להבין, להתייחס ולפעול עם מדינות ואנשים שתרבותם היא ערבית, אסלאמית ומסורתית. מדינאים ישראלים – ולא רק ישראלים – בטוחים שהם יודעים הכול למרות שידיעותיהם מצומצמות מאוד, אם קיימות בכלל, והדברים ניכרים מדבריהם, ממעשיהם ומהסכמים הזויים שהם חתומים עליהם. לצערי הדברים הללו משותפים הן לממשלות ולפוליטיקאים בשמאל והן לאלו שבימין.

חמורה בעיני המגמה לדחוק לשוליים את הלשון הערבית, את הוראתה ואת מעמדה. חמישית מאזרחי מדינת ישראל הם ערבים ומהו המסר שהמדינה משדרת להם באמצעות הורדת מעמד לשונם? איך מתכוונת המדינה להביא את שכנינו – במדינה ומעבר לגבולותיה – להבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מהאזור? הערבית חשובה לאין ערוך כי היא הכלי הבסיסי ביותר להעברת מסר ולשדר תחושה, גם אם אלו מסר ותחושה ציונים, יהודים או ישראלים לחלוטין. היכולת לומר את המסר שלנו בלשונם של שכנינו היא האמצעי החזק ביותר לשכנע אותם שאנחנו לא זרים כאן אלא חזרנו את ארץ אבותינו כדי להישאר בה לתמיד.

צר לי לראות איך ממשלות ישראל נכשלות, זו אחר זו, בהסדרת היחסים שלנו עם מדינת חמאס שקמה בעזה בשנת 2007 בשל חוסר הבנה בסיסי לגבי האופן שבו חושבים ראשי חמאס. יחסי ישראל חמאס היו חייבים להתבסס על האיום המתמיד על חייהם של ראשי חמאס, כי זה הדבר היחיד שהם מבינים. סבלם של תושבי הרצועה אינו מעניין אותם, ההיפך: ככל שסבל התושבים גדל כך עולה ערכם בעיני ראשי חמאס המשתמשים בסבל התושבים כאמצעי לסחוט באמצעותו את מצפונם וכיסם של ישראלים, ערבים וזרים כאחד.

הסיבה היחידה שחמאס עדיין מחזיקים בגופות אורון שאול והדר גולדין ובשני ישראלים אחרים חיים, אברה מנגיסטו והשאם אלסייד היא שמנהיגי חמאס לא משלמים מחיר אישי על הסבל שהם גורמים למשפחות ולעם בישראל כולו בהחזקתם בעזה. רק אם יחושו שהמחיר שייגבה מהם אישית גבוה מידיי, הם ישחררו את החיים והמתים ללא עסקה וללא תנאי.

אני רואה בדאגה רבה את מה שקורה לקהילות יהודיות בחו"ל. בשוודיה הקהילה היהודית החליטה לפני כשנתיים לחדול ולהתקיים כקהילה וכל אחד מהיהודים מחליט אם הוא נשאר במדינה המתאסלמת או עוזב אותה.

בצרפת היהודים "מצביעים ברגליים" ובורחים בהמוניהם לישראל, אך כואב לראות שחלקם מעדיף לעבור למדינות זרות אחרות כפי שנאמר בקינות: "גולה אחר גולה גלתה יהודה כולה." בבריטניה מתגברים הקולות האנטישמיים בזירה הפוליטית בעקבות ההגירה האסלאמית הגדולה, וחברי פרלמנט חשים שללא מסר אנטי ישראלי ואנטי יהודי ברור, הם לא ייבחרו מחדש על ידי הרחוב המתאסלם. לתחושתי, בעוד כחמש שנים יחושו רוב יהודי בריטניה שהגיעה העת לעזוב את הממלכה המתאבדת ולמצוא מקום נוח יותר.

אבל מה שקורה בארה"ב חמור אף יותר, בגלל הממדים הגדולים יותר של יהדות ארה"ב והחשיבות הרבה של ארה"ב לקיומה ולביטחונה של ישראל. בקרב היהודים שאינם קשורים לקהילה אורתודוכסית יש שיעור גבוה מאוד של נישואי תערובת, וקיימת הערכה שבכל יום עם ישראל מאבד כמאה איש ואישה, שהם וצאצאיהם לא יהיו יהודים.

גם בקרב קהילות אורתודוכסיות יש הידרדרות בתמיכה בישראל, הנובעת מהתרחקות זיכרון השואה, השתלבות בחברה האמריקנית, הרגשה שאמריקה היא "הארץ המובטחת" שתעניק ליהודי ביטחון פיזי, כלכלי ותרבותי, ותחושה גוברת והולכת שישראל היא יותר ויותר נטל ופחות ופחות צורך. "התקינות הפוליטית" המשתלטת על השיח ועל החשיבה בארה"ב משתקת את הראיה הדתית והלאומית העומדת בבסיס קיומה של מדינת ישראל, אצל יהודים ולא יהודים כאחד. נכון שיש חוגים שמרניים, הן בקרב היהודים והן בקרב הנוצרים, ובעיקר האוונגליסטים, אבל הם נאלצים להתמודד עם מגמות ליברליות ופרוגרסיביות ההולכות ומתחזקות, גם כתגובת נגד לבחירת טראמפ לנשיא ארה"ב.

לסיכום אומר: יש לא מעט בעיות, בישראל ומחוצה לה (ולא נגענו בעניין הביטחוני האיראני) שחייבות להדיר שינה מעיני כל מי שישראל ועתידה כמדינת העם היהודי חשובים לו. יהי רצון שהתפילה "חדש ימינו כקדם" בירושלים הבנויה תתקיים במהרה בימינו אמן.