מה שהיה, הוא שיהיה!

לאחר טבח הילדים והתינוקות באוטובוס קו 2 , האמנתי, או לפחות קיוויתי, שהציבור ומנהיגיו יתעשתו ויבינו שאין אף מדינה בעולם היכולה להשלים עם טרור אכזרי שכזה, וכל שכן כאשר נמצאים בעיצומו של "תהליך מדיני" עם מי שהתחייב בהסכם, לפרק את תשתיות הטרור.

עו"ד יוסי פוקס , כ"ד באב תשס"ג

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
לאחר טבח הילדים והתינוקות באוטובוס קו 2 , האמנתי, או לפחות קיוויתי, שהציבור ומנהיגיו יתעשתו ויבינו שאין אף מדינה בעולם היכולה להשלים עם טרור אכזרי שכזה, וכל שכן כאשר נמצאים בעיצומו של "תהליך מדיני" עם מי שהתחייב בהסכם, לפרק את תשתיות הטרור.

למחרת הפיגוע, זעקתי בפני כל מנהיגי הימין אשר ההינו לשמוע, כי אם פיגוע המוני כפי שאירע באוטובוס קו 2 לא מבטל או עוצר לחלוטין את "מפת הדרכים ", הרי שהיא בוודאות תגיע אל מיצויה בהקמת מדינה פלשתינית.

לציבור יש זיכרון קצר, אמרתי, ואם חלילה נעמוד על דם רעינו גם הפעם הזאת, הרי שהימין יהפוך שותף מלא ב"מפת הדמים" הזאת בדרך להקמת מדינה פלשתינית. זאת הייתה ההזדמנות האחרונה של שרי הימין ושרי הליכוד, המתנגדים למדינה פלשתינית, להציב אולטימטום קצר טווח בפני שרון לפיו עליו לעצור מיד את "מפת הדמים" , אחרת יפרשו מהממשלה ומהקואליציה.

הטענה כי שרון אינו חושש ממשבר קואליציוני בגלל החלופות הפוליטיות שבידו, איננה נכונה, באשר מצבו האישי-פוליטי הוא בכי רע, ואיום אמיתי במשבר כזה עשוי להביאו לעצירת התהליך. אם חלילה הערכה זו מוטעית ושרון היה ממשיך בתהליך, הרי שאין לימין מה לחפש בממשלה, שמקיימת תהליך מדיני בעוד הצד השני רוצח את עוללנו וטפנו.

התגובות שקיבלתי היו מגוונות אולם המכנה המשותף לכולן היה, שמה שהיה, הוא שיהיה. היו הסכמים קודמים שלא הגיעו לשום מקום, וכך גם יהיה בהסכם הזה, אך זה יקרה עצמאית. היו פיגועים לפני הסכם זה ויהיו לצערנו פיגועים נוספים במהלכו ולאחריו.

או ,אז הבנתי את חטאו הגדול ביותר של אריאל שרון. הוא לימד את הציבור במדינת ישראל שהחיים בצל הטרור זאת גזירת גורל. אם אריק שרון, גיבור ישראל, לא מצליח להשיב את הביטחון האישי לאזרחי ישראל אז כנראה שאין מה לעשות.

אודה ולא אבוש, כי האמנתי ששרי הימין לא יפלו ברשת שטווה להם שרון והם יהוו אופוזיציה אמיתית מבית לעצירת התהליך הזה שהביא עמו רק דם אש ותמרות עשן. ואם מאן דהו חושב שאני מגזים, שיבקר נא במקום הפיגוע בשמואל הנביא ויריח שם את הריח הנישא באוויר.

הממשלה אישרה הסכם להקמת מדינה פלשתינית, עקרה מאחזים מאוישים, הסכימה בשתיקה ל"הודנא" כתחליף לפירוק תשתיות הטרור, עשתה מחוות לפלשתינים בשחרור מאות מחבלים, החליטה על מסירת ערים לשליטה פלשתינית בידיעה שזה מסכן את ביטחון אזרחי ישראל, ובתגובה, נעים שרי הימין בחוסר נחת בכיסאותיהם, אך לא קמים מהם.

ועתה, לאחר פיגוע תופת מחריד שקדמו לו פיגועים נוספים, במקום להציב אולטימטום לשרון, כאמור, הם מתחרים ביניהם מי יתבטא בלשון חריפה יותר: "להפציץ את המוקטעה על יושביו", "לגרש את ערפאת", "לחסל את כל ראשי החמס והג'יהאד האיסלאמי" ועוד.

אין חולק כי הצעות אלו של שרי הימין, הם הצעות לגיטימיות, אולם גם לאנשים באקדמיה יש הצעות מעניינות לדרכי פעולה. לא שלחנו מנהיגים לשלטון כדי להציע הצעות ייעול אלא ,כדי להפעיל לחץ פיזי בלתי מתון על ראש הממשלה ובשעת הצורך אף ליצור משברים קואליציוניים כדי לעצור אותו מהתקדמותו אל עבר המדינה הפלשתינית, ואת זאת הם אינם עושים.