של מי הילדים?

חובתנו כחברה היא ליצור את התנאים בהם ילדים באים לעולם להורים שאוהבים אותם ורוצים בהם. דעה

מיכאל פואה , י"א באב תשע"ח

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

ראשית אני רוצה לפתוח בדברי תודה לכל מארגני המאבק בנושא הפונדקאות למשק בית בן שני גברים.

המאבק שאתם מרימים מחייב את כולנו לגעת בשאלות יסוד ביחסנו לנושא המשפחה. מושג המשפחה שנשחק לאורך השנים בפעילות חתרנית מתוחכמת עומד היום לבירור במלוא קומתו ועל כך תודה.

הדיון בנושא המשפחה מורכב כי ציבורים שונים מדברים בשפות שונות גם כששניהם מדברים עברית. לדוגמא המילה משפחה בשפת המציאות – בעולם שיש בו א-לוהים - אומרת דבר אחד אבא אמא וילד שנוצר מהם.

לעומת זאת משפחה בשפה ההסכמית בשפה בה אין א-לוהים והכל הוא פרי רוחו של האדם, כל הסכם יכול ליצור משפחה. אישה וילד, שתי נשים וילד, שני גברים וילד אולי יום אחד גם שני גברים וכלב מה זה משנה מה שנחליט עליו הוא משפחה.

בשפת המציאות יש לילד זכות וחובה לדעת מי הם הוריו והורי הוריו לאורך הדורות שאת מטענם הגנטי הוא נושא, יש לו זכות וחובה להכיר את קרוביו, אסור לאחים להינשא וזה נחשב גילוי עריות, והוא גם חייב בכבוד הוריו. במקביל איש או אישה שהביאו ילד לעולם באמצעות הזרע הביצית או הרחם יש להם לא רק את הזכות לגדל ילד זה אלא גם את האחריות המלאה על הילד.

שום חוק ושום הסכם לא פוטר אותם מאחריות זו. לעומת זאת בעולם ההסכמי אין משמעות למציאות הטבעית, אפשר לנתק אב או אם מחובתם לילדם תמורת כסף או במתנה, ולהעביר את ה"זכות" על הילד למישהו אחר בהסכם. אפשר להביא לעולם יתומים מהולדה שאנו כחברה נשחרר את אביהם או אימם הטבעיים מאחריות עליהם ונעביר אותה באמצעות הסכם למישהו אחר.

ההבדל בין השפות יוצר שיח כמעט בלתי אפשרי. בעוד חברי כת השיח ההסכמי חושבים שהם מתקדמים ונותנים חופש לכל אדם לבחור את סוג המשפחה בה הוא יגדל את ילדיו, סבורים חברי כת השיח המציאותי שמדובר בלא פחות מסחר בילדים וברחמם של נשים.

החופש המדומה לקנות זרע או רחם בלי אחריות הורית הוא לא רק לא מוסרי, הוא בעצם מצעיד את כולנו לעולם של שעבוד למדינה. ההסבר לכך הוא פשוט, מעגל האחריות הטבעי הוא פשוט וברור. קשר הדם בין ילד להוריו הורי הוריו אחיו אחיותיו ובעתיד גם ילדיו וכו' לא תלוי בשום גורם חיצוני הוא נולד אתו. זהו קשר מציאותי לטוב ולרע.

לעומת זאת הקשר בין ילד לשני גברים או לשתי נשים הוא בהכרח לפחות לאחד מהם קשר הסכמי. קשר זה נעשה תוך ניתוק הילד מההורה הטבעי שלו והפיכתו ליתום מהולדה רק בכוח החוק. ומה קורה כאשר הקשר בין שני הגברים או הנשים ניתק? מי שנושא באחריות לילד היא בעצם המדינה שנתנה תוקף להסכם מפוקפק זה. כלומר מה שנראה חופש בתחילת הדרך הופך להיות עבדות מודרנית, ומה שנראה כמגביל הוא בעצם החרות האמתית.

ולסיום בשפת המציאות: הדרישה הלהטבי"ת  לשוויון בנושא הפונדקאות, מחייבת חשבון נפש נוקב על עצם הפונדקאות. הרצון לעזור לזוגות שמתקשים להביא ילדים ולרווקות מתבגרות, פרץ את גדרי המוסר ואפשר סחר מודרני במה שקרוב מאוד לסחר בבני אדם – סחר בזרע ביצית וברחם. מבחינה המציאות הטבעית וההלכתית ילד קשור לאב נותן הזרע לאם בעלת הביצית ולאם ברחמה בה הוא צמח וממנה יצא לאוויר העולם. מהראוי שכל אחד מהם יישא באחריות ההורית המליאה כלפי הילד.

המצב בו המדינה משחררת מאחריות הורית, ומונעת מילד את זכותו הטבעית להכיר את הוריו באמצעות חוק והסכם כפי שבא הדבר לידי ביטוי בחוקי הפונדקאות הוא מצב בלתי מוסרי בעליל, גם אם הוא נועד למטרה טובה. הטכנולוגיה החדשה אפשרה סוג של זנות נקייה, בה מעבירים זרע או ביצית מופרית לאשה זרה בלי קשר גופני, ואנו כחברה התפתינו למעשה לסחר בבני אדם מבלי לתת את דעתנו למשמעות המוסרית העמוקה של הענין. המראה שמציבים בפנינו הלהטבי"ם בנושא זה היא חשובה, והיא דורשת מאתנו חשבון נפש ותיקון המצב הקיים.

חובתנו כחברה היא ליצור את התנאים בהם ילדים באים לעולם להורים שאוהבים אותם ורוצים בהם. המצב בו אנו מאפשרים לגבר – אבא פוטנציאלי – לתת מזרעו תמורת בצע כסף ולהיפטר מהאחריות לילדים שיגדלו מזרעו בידיעה שאביהם מאס בהם עוד טרם נולדו הוא בלתי נסבל. כך גם לגבי נשים שמסיבה כלשהיא הרו ילד ולאחר תשעה חודשים בהם זרם דמן בדמו, והן חוו את כל התפתחות ההריון, והן אלו שראויות להניק אותו ולתת לו את כל החם והאהבה.

המצב בו אנחנו מאפשרים להן או אפילו מחייבים אותן לנטוש את הילד לידיים זרות תמורת בצע כסף הוא בלתי נתפס. הורים הם מציאות טבעית שהיא לא רק זכות אלא גם חובה. אין למדינה שום סמכות לשחרר אב או אם מחובתם לגדל את ילדם, או למנוע מילד להכיר ולדעת מי הם הוריו. רק במקרים קיצוניים במיוחד בהם ההורים נפטרו ואין משום מה גם את המעגל הטבעי של סבים או דודים וכד', או שהתברר שהילד במשפחתו הטבעית נמצא בסכנה קיומית גופנית או נפשית, רק במקרים כאלה חייבת המדינה להתערב ולהוציאו מרשות משפחתו. זה ותו לא! יעשו הלהטבי"ם בינם לבין עצמם מה שהם רוצים, אך אל ישעבדו אותנו לשיגם ושיחם, ולעולם השעבוד והסחר בבני האדם.

רוב מוחלט של מדינות העולם אוסר את הסחר הזה, מסיבות מוסריות, ואין שום סיבה בעולם שאנו ננהג כמקולקלים שבאומות. אני קורא לראשי הציבור לחברי הכנסת ולראש הממשלה להתעשת ולשים את המשפחה הטבעית בראש סדר יומם. יש לבטל את חוקי הפונדקאות והחד הוריות מרצון ומבחירה, ולהחזיר את האחריות ההורית למקומה.

הכותב הוא חוקר עמית במרכז 'אחוה' למדיניות חברתית יהודית