שכחתי ממי גנבתי, מה לעשות?
שכחתי ממי גנבתי, מה לעשות?

שאלה:

כשהייתי צעיר גנבתי כספים מספר פעמים, אבל אני לא יכול לשחזר ממי גנבתי וכמה. גם מקופות צדקה לקחתי כספים ואין לי מושג למי שייכות הקופות צדקה. היום אני מעוניין לחזור בתשובה על הגניבות הללו. מה עלי לעשות כדי שאוכל לקיים את הציווי להשיב את הגניבה?

תשובה:

א- אם אתה יכול לשער למי גנבת - עליך להחזיר לו את הסכום שאתה יודע שגנבת.

ב- אם אתה לא יכול לשחזר ממי גנבת - תרום את הכסף למקום ציבורי. מומלץ לתת את התרומה למקום בו לדעתו יש סיכוי שהנגנב ייהנה מהתרומה, לכן לא נכון לתרום לצדקה, אלא יש לתרום לצורכי ציבור, כגון ספרי קודש לכותל המערבי, או לבתי חולים בעיר בה גר הנגנב, או תרומה לבניית מקוואות, ליד שרה או לעזר מציון וכד'.

ג- עליך לתרום את הכספים בצורה חשאית בכדי שלא יכבדוך על כך.

ד- גנב שלא זוכר את הסכום המדויק שגנב - צריך לתת סכום כסף מספיק גדול עד שיצא הספק מלבו. (כדברי האגרות משה).

נימוקים:

במסכת בבא קמא דף צד עמוד ב מובא: מי שגונב מהרבים - תשובתו קשה לביצוע. הגמ' הביאה דוגמא: פקיד מס שגובה יותר מהנצרך. שולחן ערוך הרב (הלכות גזלה וגנבה סעיף ח) הוסיף: נבחר ציבור שנותן הקלות למקורביו. הם נחשבים לגוזלי הרבים ותשובתם קשה, כי קשה להם לדעת איזה סכום בדיוק הם גנבו ולמי להחזיר.

הגמ' הביאה דרך תשובה למי שגנב מהרבים: אם כסף הגניבה נמצא בעין, והגנב יודע למי הכסף שייך - עליו להחזיר את הכסף לבעלים, אך אם הגנב לא יודע למי להחזיר - עליו לתרום את הכספים לצורכי ציבור, כי הנגזל הוא חלק מהציבור וודאי ייהנה מכך. וכך פסק השולחן ערוך בסימן שסו סעיף ב.

ערוך השולחן בסימן שסו סעיף ג ביאר: "וכשיעשה צרכי רבים - יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם - יהנה כפי ערך גזילתו, ושימחלו לו, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים".

מומלץ לגנב לתת את התרומה למקום בו לדעתו יש סיכוי שהנגנב ייהנה מהתרומה, כגון ספרי קודש לכותל המערבי, או לבתי חולים בעיר בה גר הנגזל, או תרומה לבניית מקוואות, ליד שרה או לעזר מציון וכד'.

הפתחי תשובה בס"ק ב כתב בשם שו"ת שיבת ציון (סימן קיב): גנב שעסק במהלך חייו הרבה בגניבה, והוא מעוניין לחזור בתשובה - חכמים הקלו על חזרתו בתשובה בכך שלא יצטרך להחזיר דברים שגנב בעבר ולא נמצאים בעין, אך תקנה זו לא קיימת במי שגוזל את הרבים, כי תקנה זו שייכת רק בגנב שיודע ממי גנב, ואנו אומדים שהנגנב מחל לו על גניבתו, לכן עליו לתרום את הכספים לצורכי ציבור.

בשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק א סימן פח) מובא: הגנב צריך לתת את הכספים לצורכי רבים ולא לצדקה. האגרות משה המליץ לתרום לבניית מקוואות. האגרות משה הוסיף: "אבל פשוט שליתן בחשאי, (הגנב יתרום את הכספים בצורה חשאית בכדי שלא יכבדוהו על כך), שלא ידעו להחזיק לך טובה ולכבדך בזה שיחשבו שנדבת עתה - תצא ידי חובתך, אבל אם תתן באופן שיחשבו שנדבת עתה, ויחזיקו לך טובה ויכבדוך בשביל זה - לא תצא ידי חובת השבת הגזלה".

האגרות משה הוסיף: גנב שלא זוכר את הסכום המדויק שגנב - צריך לתת סכום כסף מספיק גדול "עד שיצא הספק מלבך".

במסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב מובא: "אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות (מוכר שמשקר במשקל שלו) - יותר מעונשן של עריות... דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה". כלומר חטא עריות ניתן לחזרה בתשובה ככל מצוות שבין אדם למקום, אבל גניבה של מוכר במשקל או במידה - לא ניתנת להשבה כי מצוות שבין אדם לחברו - לא ניתן לשוב עד שיפייס. וכך כתב השולחן ערוך בסימן רלא סעיף יט.

הרשב"ם (ד"ה אפשר) ביאר: מוכר שמשקר במשקל - הוא גונב את הרבים, ואין לו יכולת לשוב בתשובה מלאה, כי התשובה תלויה בהשבת הגניבה, כפי שהתורה (ויקרא פרק ה פסוק כג) ציוותה: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל", כאן הוא לא יודע ממי גנב וכמה, לכן אינו יכול להחזיר את הגניבה. הרשב"ם הוסיף: למרות שאמרנו שהגונב את הרבים - ייתן תרומה לצורכי הרבים, בכ"ז אין זו תשובה מלאה. וכן כתבו התוספות (ד"ה התם).

וכך כתב הסמ"ע בסימן רלא ס"ק לד: "ואף דיש לו תשובה קצת, במאי דיכול לעשות בו צרכי רבים... מ"מ אין זה תשובה הגונה, משא"כ בשאר עבירות אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה, דהן חטאים בינו ובין המקום יתברך - יש להן תשובה בחרטה ובוידוי ובסיגופים".

בשו"ת משנה הלכות (חלק יג סימן סד) מסופר: "והנני כאן להעתיק סיפור אחד, מה ששמעתי מפי קדשו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן (אויערבך) זצלה"ה... בא הרב ר' בן-ציון ידלר לפני הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל, ואמר לו: היות כי מיום באו של האדר"ת לירושלים, קרא אותו ואמר לו (האדר"ת לר' בן ציון): היות כי הייתי רב בחו"ל, ואולי נהנתי ומעלתי ח"ו בממון צבור שלא כהוגן, ומעלתי בשליחות ונתחייבתי להשיב, והוי ליה ח"ו בכלל גזל הרבים, שאין לו תקנה אלא לעשות צרכי רבים וזיכוי לרבים, ולכן הציע לי לעשות עירוב בירושלים עיה"ק, והוא מקבל עליו כל ההוצאות העירוב כל ימי חייו, והתנה עמי שלא לגלות הדבר לשום אדם בעודו הוא חי, וכן עשה כל הד' שנים שהיה חי בירושלים עיה"ק, עכשיו שנפטר הרב עליו להודיע את הרב הגאון רבי שמואל סלנט, ואם ירצה - ימשיך בעירוב, ואם לא - אז יבטל, כי אין לו יכולת להמשיך העירוב משלו".