מה הקשר בין 'בל תוסיף' ל'בעל פעור'?

הרב עזריאל זילבר , י"ב באב תשע"ח

הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

בפרשת 'ואתחנן' נאמר :"לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ".  [דברים פרק ד פסוקים ב, ג]

השאלה המתבקשת היא, מה הקשר בין איסור בל תוסיף, או בל תגרע, ל'בעל פעור'?

הפשט ברור למדי. שני פסוקים קודם, נאמר :"וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר" [שם פרק ג פסוק כט].

ואף על פי כן, מתבקש הסבר ברור יותר, מה הקשר בין מי שמוסיף או גורע, לבעל פעור? מדוע עונשם של המוסיף או הגורע קשורים לבעל פעור ולעונשו?

הרב חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת 'מיר', מסביר בספרו 'שיחות מוסר' [שיחות שנת תשל"ב עמ' קכו] שמהות 'בעל פעור' הוא עבודה זרה שעניינה פריצת גדרים. כלומר, עובדי עבודה זרה רגילים, צריכים לכבד את אלילם ולעובדו. לעומת זאת, עובדי הפעור חושבים שהכל הפקר. אין שום דבר שצריך לכבד אותו. לכן המציאו כזו עבודה זרה שמהות עבודתה דווקא בביזיון. סוג של עבודה זרה ש'שוחט את כל הפרות הקדושות'. ככל שתבזה יותר, כן עבדת יותר טוב את העבודה זרה. אחרי המבול, אומות העולם גדרו עצמם מעריות, עד שבא בלעם ויעץ להכשיל את ישראל בבנות מדיין. לאחר שנפרץ גדר העריות, גרם החטא לפרוץ את כל הגדרים ולדבוק ב'בעל פעור'.

גדר שנפרץ במקום אחד, המקום כולו כבר פרוץ. גם ההוספה על המצוות מסוכנת ועלולה להביא לפריצת גדר. כמו שנאמר בווידוי הגדול של רבינו ניסים :"את אשר אסרת התרתי, ואת אשר התרת אסרתי".

השקפה כזו קיימת גם בימינו. אנשים אשר אין מעצור לרוחם, ובלשון העם 'עושים מה שבא להם'.

יש גם נקודה חיובית בחטא זה. הרב שמואלביץ מסביר, שיש יסוד אמיתי בחטא פריצת הגדרים. היסוד הוא 'גדלות האדם'. אנשים מרגישים, שאדם הוא גדול כל כך, שאינו זקוק לשום גדרים והגבלות.

אך זו בדיוק הטעות שלהם. ככל שאדם יכול לפעול יותר, הוא זקוק לגדרים יותר גדולים, שלא יזיק. ככל שיש לך כוחות יותר גדולים אתה יכול לנצלם לחיוב, או לחילופין, להזיק מאוד, אם לא תגדור את עצמך.

ממילא מובן הפסוק הקושר את 'בל תוסיף' או 'בל תגרע' לחטא ההפקרות של בעל פעור.

יה"ר שננצל את 'גדלות האדם' לפעולות חיוביות ולמצוות, הגדורות באופן נכון ע"י הדרכת התורה.