ואני קרבת אלוקים לי טוב

הרב יוסי יזדי , י"ג באב תשע"ח

יוסי יזדי
יוסי יזדי
צילום: עצמי

פרשתנו מתחילה בפסוק "ואתחנן אל ה' בעת הַהִוא לאמר", מסביר רש"י "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם".

מובא מצדיקים הטעם שביקש משה רבנו למתנם חנם ולא לפי מעשיו הטובים, כי הוא רצה לחזק לבות נשברים בימי אחרית הימים, דור עקבתא דמשיחא, שלא יתייאשו מלהתפלל על הגאולה.

יהודי עלול לומר לעצמו מי אני שאבקש ואתפלל לפני ה' הטוב, הלא אין לי זכויות ומעשיי אינם עולים יפה לפני המלך, ואיך אגש לבקש ולהתחנן לישועה, הרי אני מרגיש עני וריק ממעשים טובים וממצוות.

משה רבנו ראה את הדורות העתידים, דורות של 'בעת הַהִוא'- הסתר בתוך הסתר, שיבואו לידי ייאוש ח"ו, ויתייאשו מלהתפלל כיון שאינם כדאיים להתפלל לפניו יתברך. לכן מסר להם משה רבנו את זכויותיו הרבים, כדי שיעמוד זכותו הגדול בעת צרה, ויפנו אליו יתברך בתפלה.

כותב המדרש "תכתב זאת לדור אחרון" כי משה רבנו הניח תפילותיו לדור האחרון, דור עקבתא דמשיחא, שאז בעת הצרות הגדולות יהיה להם בכוחו לבקש ולחלות פני קונם. ולכן משה ביקש דווקא למתנת חנם, ללמדנו, כי אפשר לזכות על ידי תפלה לישועה במתנת חנם גם אם אין זכויות כלל.

אנו יוצאים מימים שבהם התאבלנו על חורבן בית המקדש, כותב רבנו הקדוש בספרו ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י' שבית המקדש הוא בחינת 'הר שדה בית'. 

ובספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם רבי מנחם מנדל משקלוב זיע"א, כי 'השבת' ראשי תיבות ה'ר ש'דה ב'ית ת'פלה, בארבעתן יש קשר לקדושת בית המקדש ולשבת קודש.

בגלות יש הסתר פנים, על תפלה נאמר מה שקראנו השבוע במגילת איכה 'סכותה בענן לך מעבור תפלה' 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי'.

אבל בבואה של השבת שאז יש הארה מעין בית המקדש, ומאיר הזכות של תפלות משה רבנו כפי שדרשו חז"ל על המילה 'לאמר' הכוונה 'לדורות', אז עלינו לבקש ולהתפלל יותר, להפציר על הגאולה העתידה.

ולכן לא בחנם קראו לשבת זו על שם ההפטרה 'שבת נחמו', כי עצם מציאות השבת היא נחמה, מפני שיש בה מעין הארת בית המקדש.

כותב 'השפת אמת' זיע"א "כי באמת אם האדם מלא אהבת ה', אז אהבה לה' יתברך והשמחה שיש לו מכסה על כל הייסורים." ומוסיף, שלכן בשבת זו אנו קוראים בתורה פרשת ואתחנן, מפני שמוזכר בה עניין קריאת שמע ועשרת הדיברות.

אנו אומרים בכל "יום 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" כדי לייחד אלוקותו יתברך, אבל מלמד אותנו השפת אמת שיש נקודה יותר עמוקה.

האדם צריך לשמוע את הרובד הפנימי בקריאת שמע, כשאומר 'אלוקינו' צריך לכוון על עצמו, כמו שנאמר לכל יהודי במתן תורה 'אנכי ה' אלוקיך', ואמרו חז"ל 'עליך ייחדתי שמי ביותר'.

'שמע ישראל', זהו הקול של 'אנכי ה' אלוקיך', על האדם לחדד את חוש השמיעה, לחיות בהקשבה פנימית, שבעת קריאת 'שמע ישראל' ישמע את הקול הגדול ולא יסף האומר לו 'אנכי ה' אלוקיך- שעליך ייחדתי את שמי ביותר'.

הקב"ה אשר כבודו מלא עולם, שהוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מינה, שמלאכים, שרפים ואופני הקודש זוחלים ורועדים מפניו, ועם כל זאת, הקב"ה מכריז 'עלייך ייחדתי את שמי'.

וזו השמחה האמתית והנצחית של היהודי כשזוכר את מעלתו, שזכה ששם ה' חל עליו, שהוא 'חלק אלוק ממעל', שהוא מואר באור יקרות, ידיעה זו מביאה אותו לידי שמחה ואהבת ה' שמבטלת את כל הייסורים והצער.

נאמר בתהלים "ואני קרבת אלוקים לי טוב", וידוע ששם 'אלוקים' מסמל מידת הדין. ובספר 'נשמת צבי' פירש שלמרות ששולט עליי מידת הדין אף על פי כן 'לי טוב' כי 'ואני קרבת אלוקים'.

בשבת קודש זוכה האדם לקרבת אלוקים, 'קרבת' עולה בגימטריה 'שבת'. בשבת זוכה היהודי לבוא לידי נחמה בקרבת אלוקים ולהרגיש מתיקות ה'לי טוב'.

ובפרט בשבת זו שבת נחמו, "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם" עצם זה שהוא 'אלוקיכם'- הרי שזו מציאות של נחמה שמבטלת את כל הייסורים של האדם וממלאת אותו בשמחה.

בספר 'בני יששכר' מביא בשם הרב הקדוש מזידיטשוב זיע"א 'אהבה בכל לב אהבה בכל נפש אהבה בכל מאוד' עולה אותה הגימטריה כמניין 'שבת'. כי מתוך אותה אהבה הגדולה שלנו לאבינו שבשמיים ושלו אלינו, מרגישים אנו נחמה ושמחה.