כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם

אבי רט , י"ד באב תשע"ח

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

המשנה בפרקי אבות מדרגת את מעמדם של התורה, הכהונה והמלכות, ואומרת זאת כך:

"גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים".

אחד מתוך ארבעים ושמונה הדברים בהם התורה נקנית הוא- 'הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ'.

פירושים רבים ניתנו לתכונה האנושית הזו של - 'הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ', והרעיון הבסיסי שבכולם הוא שכל אדם צריך לדעת את תכונותיו, אישיותו, יכולותיו וכישוריו, ומתוך כך ישתדל לנווט את דרכו בחייו, כך שהוא יממש ויוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות הייחודיים לו. אדם שמנסה להיות מה שהוא לא, בסוף גם לא יהיה מה שהוא כן. רבי זושא צריך להיות רבי זושא ומשה רבנו צריך להיות משה רבנו. לא בכדי באותה משנה בפרקי אבות לאחר התכונה של 'הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ', באה התכונה של 'וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ'. כאשר אדם איננו יודע ואיננו מכיר את מקומו,   עיניו משוטטות תמיד לעבר מקומם של אחרים, ומתוך כך לעולם לא יוכל שיתקיים בו הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. ברגע שחֶלְקוֹ, מקומו ותפקידו לא ברורים לו, כל מערכות החיים הסובבות אותו מיטשטשות ומבלבלות.

מה שנכון לאדם, נכון גם לאומה. לכל אומה תכונותיה, אופייה ואישיותה. לא דומים הגרמנים ליפנים ,לא הארגנטינאים לרומנים , לא הסינים לפולנים, וכן הלאה. לא יעזור מטבע משותף או אפילו אהדה לקבוצת כדורגל משותפת- לכל עם האיפיון שלו, ומקומו שלו.

כאשר עם מנסה לחקות ולהידמות לעמים ותרבויות אחרות, בסוף הוא גם לא מצליח לשמור על זהותו שלו.

יצא לי בשנים האחרונות להרצות פעמים רבות בפני משלחות של אנשי עסקים בכירים מסין, ולשוחח איתם על ההיסטוריה היהודית, האמונה היהודית ועקרונותיה, וערכי היהדות הבסיסיים כפי שבאים לידי ביטוי בתמצית בעשרת הדיברות. בדרך כלל בשלב מסוים של השיחות הללו הסינים שואלים אותי למה אין לכם היהודים והישראלים, הצלחה באולימפיאדות, בטורנירים ,בכל סוגי הספורט, ולעומת זאת כשזה מגיע לפרסי נובל ושאר עניינים שבשכל ושבחדשנות, אתם מגיעים לשיאים, להישגים ולמספרים שהם מעל ומעבר לכל פרופורציה ביחס לגודל היחסי שלכם בעולם ?

התשובה לשאלותיהם הנכונות  נעוצה במילותיו של משה רבנו לעם. ערב הסתלקותו, מגדיר משה לעם את ייעודו, אופיו ומתוך כך את עתידו:" רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".

אין לנו את השרירים של הרוסים, את הגמישות של היפנים, את הגובה של ההולנדים, את המהירות של הקנייתים ואת הקוארדינציה של הקרואטים. ההיסטוריה מוכיחה שכמה שלא נתאמץ, בשורה האחרונה אם ננסה להתחרות איתם במגרש ובתכונות שלהם, סופנו לנחול כישלון, וכדאי להיזכר מתי פעם אחרונה נבחרת ישראל בכדורגל שיחקה באליפות העולם.

לעומת זאת, יש לנו את החֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים שלנו, את מערכת הערכים והאמונות שלנו, את המורשת והמסורת שלנו, ואת החכמה והבינה שלנו. אלו התכונות שייחודיות והמאפיינות אותנו, אלו החוזקות שלנו כעם, ועל זה, ורק על זה יאמרו הגויים- 'רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה'.

בסופו של דבר העולם לא אוהב חיקויים, ולא מעריך אנשים המזלזלים בתרבותם ומורשתם תמורת נזיד דעת קהל מדומה. בסופו של דבר אנשים מעריכים את  המקור, ואנשים מעריכים אנשים הדבקים במסורתם, במורשתם, בעברם ובמקורם.

זה מה שאנחנו. יהודים. זו תורתנו ומורשתנו. זאת חכמתנו ובינתנו. זאת גאוותנו.

אם חפצי חיים אנו כעם וכאומה, אם רוצים אנו שיתקיים בנו  כעם 'הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ', הדרך היחידה לכך היא "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

יפורסם בעלון שבתון