על תבונה ורגישות לאומית

לא פגשתי מי מבני המיעוטים הללו שהתכחש להיותה של המדינה - ביתו של העם היהודי והתנגד לכיבוד מנהגיה וסמליה.

אל"מ במיל' טל בראון , ט"ז באב תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

מדינת ישראל קמה כבית לאומי לעם היהודי! על כך אין עוררין ואין הדבר נתון למשא ומתן. נקודה.

עובדה זו ידועה היטב לכל מן דהוא שמבין דבר וחצי דבר במורשת, בהיסטוריה ובתולדות עם ישראל בעת הישנה כבחדשה, בין אם מסכים הוא לה ובין אם לאו.

על הבחירה

במדינת ישראל חיים זה לצד זה בני עדות ודתות שונות שקשרו את גורלם עם גורל העם היהודי במדינת ישראל. אותם בני עדות שבחרו את בחירתם להמשיך ולחיות עמנו במלוא מובן המילה, כבר הוכיחו את תמיכתם, תרומתם ונאמנותם למדינה עוד משחר ימיה, בכל מבחן בו עמדה ישראל עד לימינו אנו, כולל מבחן החיים עצמם עת הקריבו את חייהם למען הגנת המדינה ושלום כלל אזרחיה ללא עוררין.

לא כל יושבי הארץ בחרו מרצונם החופשי להיות שותפים מלאים לדרך, לבניינה של המדינה, פיתוחה והגנתה, מתוך מחשבה אסטרטגית עמוקה, בנחישות ובמסירות אין קץ, ללא תנאי וללא סייג, מתוך אמונה כי זו זכותם וחובתם, מעצם היותם חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בישראל והיותם אזרחי המדינה.

עדת הדרוזים ועדת הצ'רקסים נרתמו במלואן להוויה ולרוח הישראלית, נוכח האתגרים הרבים שעמדו בפניהן, הן בתוך הקהילה הענפה והן ביחס החברה היהודית כלפיהן. ישנם גם אלו מקהילות הנוצרים והמוסלמים, כדוגמת חמולות ושבטים בדואים, הצועדים עמנו היהודים יד ביד בשבילי הארץ ושדות הקרב, מתוקף אותה בחירה אסטרטגית שנעשתה לפני עשרות בשנים על ידי מנהיגיהם.

מעמדה המיוחד והמכובד של מגילת העצמאות הוא שנתן גושפנקא לבני כל העדות, הזרמים וקהילות העם היהודי, כמו גם בני המיעוטים שבחרו לחיות עמנו בשלום, להיות אזרחים שווי זכויות וחובות במדינה. אזרחים שקשרו את גורלם עם העם היהודי בארץ המובטחת לטוב ולרע, מתוקף כבוד הדדי, אחוות עמים ואמונה.

אלו האחים שלי

לא פגשתי מעודי דרוזי או צ'רקסי ישראלי שמיאן לכבד את זכותנו כיהודים על הארץ.

לא פגשתי מי מבני המיעוטים הללו שהתכחש להיותה של המדינה- ביתו של העם היהודי, והתנגד לכיבוד מנהגיה וסמליה, ההיפך הוא הנכון! מכבדים הם את הסמלים הלאומיים, מצדיעים הם לדגל ומניפים אותו בגאווה במושביהם, עומדים הם בימי הזיכרון לשואת העם היהודי, לחללי מערכות ישראל ובשירת ההמנון, למרות שאינו מבטא בהכרח את "נפשם היהודית ההומיה" וכמיהתם לציון.

מעולם לא שמעתי או ראיתי כי ביזו הם את סמלי המדינה ודגלה, לא רדפו הם אחר חיילים לובשי מדים בדרכם לחופשה, לא גידפו אותם, לא סיכנו את חייהם או תלו בובות לבושות מדי צה"ל ברחובותיהם.

משהחליטו בני העדות להתגייס לצבא, לא כמתנדבים חלילה וללא סייגים והתניות כפי שמתנים חלק מאחינו היהודים, עשו זאת בחפץ לב ומסירות רבה. המשיכו הם לתרום גם ביתר זרועות הביטחון, בחינוך, בכלכלה, ובכלל למדינה בה הם אזרחים, למרות שנאלצו הם לא אחת להיות מושפלים אם היה זה בבידוק הביטחוני בכניסה למועדונים, בנמלי התעופה ובמעמדים מחייבים אחרים, כתוצאה מחשדנות יתירה ובורות מחפירה.

את החלטתם לשמר את ברית זו עם היהודים במדינת ישראל, לא שינו אף במלחמות ישראל עת נאלצו להילחם בבני עדתם ואולי אף קרובי משפחתם ששרתו בצבא הסורי מעברו השני של הגבול. לא ניסו הם לסחוט זכויות בלי חובות כפי שעושים חלק לא מבוטל מערביי ישראל וגם לא מעט יהודים מזרמים שונים, שאינם רק חרדים קיצוניים, החיים במדינה על גבם של יהודים, דרוזים, צ'רקסים ובני עדות אחרות שמשלמים מיסים, מתגייסים לצבא, נקראים למילואים והמהווים חלק בלתי נפרד מהמגזרים היצרניים והמועילים, ללא שסותר או מונע הדבר בהכרח את דבקותם במסורתם, אורחות חייהם ואמונתם מבית.

ספק רב אם היו אותם בני בריתנו, או כלשון הרבים "אחינו הדרוזים", נפגעים עד עמקי נשמתם, אילו ב"חוק הלאום" הייתה מושקעת מחשבה המכבדת את אלו שקשרו את גורלם עמנו ללא תנאי, מתוך כוונה לחיות במדינת ישראל יחדיו בשלום, בכבוד ובהבנה, ללא רצון או תפילה נסתרת לסלקנו או לרשתנו.

הצעה ל"שיפצור"

כאזרח יהודי, ציוני וישראלי הנאמן לעמו ולמולדתו, שראה מקרוב אחים יהודים, עם ובלי כיפה, משתמטים משירות או מתאמצים לעשות כמה שפחות, כאלו שבחרו לא להילחם לצידי בשעותיי הקשות ושלא לתרום למדינה הזאת, מעריך אני שבעתיים כל בן עדה ודת שבחר אחרת, וצעד עמדי יחד בשביל(י) המולדת.
מוכן אני להילחם שכם אל שכם ולמען כל מי שקשר גורלו בגורלי ובעתיד משפחתי, עמי ומולדתי, ללא קשר לדתו, אמונתו וגודל עדתו, גם אם אין הדבר כתוב במפורש בחוק או מסמך עליו חתם שר או ח"כ.

משום כך ראוי את חוק הלאום ל"שפצר" (לשפץ ולשפר) באופן שיכבד ויבטא את הקשר והמחויבות העמוקה של יהודים ובני עדות ודתות, שבחרו את חייהם לחיות עמנו, ולא לצדנו בכדי לנצלנו, להבדיל מגורמים אחרים הנמצאים במדינה הנוהגים לבכות וליילל על מר גורלם ותסכולם ממדינת ישראל, שעה שאת מדינת היהודים לכל הפחות, רוצים הם בעצם למחות ולחסל.

על כן בענווה אציע רק שלושה שינויים העשויים לסייע בהסדרת ההדורים:

בסעיף 1- "עקרונות יסוד" אמליץ כי יוסף תת סעיף שיבהיר כי מדינת ישראל הינה ביתם של אזרחים בני מיעוטים עדתיים ובני דתות אחרות, שאת חייהם בחרו לחיות במדינת ישראל, כאזרחים נאמנים ושווי זכויות וחובות, השותפים בתקומתה, בניינה והגנתה של הארץ.

בסעיף 4 – "שפה" יש לשנות ולציין כי השפה הערבית הינה שפה רשמית שנייה במדינה.
כן אמליץ לשר החינוך כי את הוראתה יחייב החל מבית הספר היסודי ועד גמר התיכון על מנת להסיר מכשולים, בורות ובערות בפני הדורות הבאים, זאת לצד לימוד והכרות עם מורשתם ותרבותם של אחינו ושכיננו בני הדתות, העדות והאמונות האחרות.
בהמשך לאותו סעיף אמליץ להוסיף תת סעיף בו יצוין כי האנגלית הינה שפה במעמד מיוחד במדינה, אם בכלל.

בסעיף 6- "הקשר עם העם היהודי"- אמליץ לשנות ולהדגיש באופן שיבטא את הדאגה להבטחת שלום כלל אזרחי המדינה בעצם הוספת המילים המודגשות בפיסקה הבאה: "(א) המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל כלל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם הישראלית".

אסיים בציטוט מתוך מגילת העצמאות המבטא את רוח הדברים שצריכים למצוא את ביטויים גם בחוק הלאום היום: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.... אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

את דבריי אלו כתבתי "מתוך בטחון בצור ישראל" ככתוב במגילת העצמאות שנחתמה לפני קצת יותר משבעים שנה, בתקופה הרת גורל וסוערת לא פחות מהמוכר לנו כעת.