האפליה המתקנת והשוויון – תרתי דסתרי?

עו"ד אליקים העצני , י"ט באב תשע"ח

צילום: Flash 90

תורת האפליה המתקנת היא מתנה שהעניק לנו השמאל והיא אומרת ששוויון הזכויות הפורמלי של ילד עשירים וילד משכונות עוני להתקבל לאוניברסיטה, למשל, הוא דמיוני. לא שוויון ולא דמוקרטיה: לעג לרש. אם רוצים לתת לשני מתחרים סיכוי שווה, חייבים לקדם את קו הזינוק של המקופח. העדפה זאת אינה פוגעת בערך השוויון, להיפך: היא יוצרת שוויון!

דא עקא, שהשמאל מקדש את ערכיו רק כל עוד הם תואמים את הקו הפוליטי האופנתי שלו. כאשר מטרה לאומית זוכה לאפליה מתקנת – אזי שוד ושבר, פוגעים בשוויון, הורסים את הדמוקרטיה!

דוגמה מפוארת ליישומו של עקרון האפליה המתקנת בשדה המדיניות הבינלאומית היא הצהרת בלפור (1917), ששולבה גם בכתב המנדט מטעם חבר הלאומים שהעניק לבריטים את השלטון על א"י. אותה שעה היו בארץ למעלה מחצי מיליון ערבים ורק כ-80,000 יהודים.



טוען....

עם זאת, הבטיחו הבריטים (ואחריהם חבר הלאומים) "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" וללא-יהודים (שנקראו 'עדות') – הובטחו זכויות אזרחיות ודתיות בלבד. לפנינו אפליה מתקנת חד-משמעית לטובת העם היהודי, אחרי הפוגרומים ברוסיה, נוכח אלפי שנות רדיפות של עם חסר בית ובהתחשב בכך (כפי שמשתמע מן המנדט), שלעם הזה היה בהיסטוריה בית שחרב וההעדפה ניתנה כדי לאפשר לו "לבנותו מחדש".

כתב המנדט גם הורה לבריטניה בין היתר: "...לעודד, בשיתוף עם הסוכנות היהודית, התיישבות צפופה של יהודים על האדמות, לרבות אדמות מדינה..." (מבלי לפגוע בזכויות של סקטורים אחרים באוכלוסייה).

כעת נזכרה גם מדינת ישראל לחוקק "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" , שבו נאמר: "התיישבות יהודית. המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" (סעיף 7).

עינינו הרואות: המסמך הבינלאומי המכונן שהודות לו אנחנו בכלל כאן ו'חוק הלאום' – אותו הדבר, כאלו לא חלפו 101 שנים! אם כן, על מה יצא הקצף ולמה רגשו גויים (ויהודים ישראלים יפי נפש)? היכן דרכו כאן על ערך השוויון, היכן רמסו את הדמוקרטיה? הלא "האפליה המתקנת" היא היוצרת את השוויון!

את ההתנגדות מצד ערבים ואנטי-ציונים קל להבין. מאז ומעולם הם מתעבים את הצהרת בלפור, ועם נימוקיהם אין לנו כלל בסיס לוויכוח. לא כן, המתנגדים מ"בני העם היהודי", שלטובתם נעשית האפליה המתקנת. מה עוקץ אותם? הם טוענים, שימי ההעדפה המתקנת חלפו, אין בה צורך עוד. יש לנו מדינה, גבולותינו פתוחים לעלייה, יש לנו צבא חזק וגם פרנסה, בלי עין רעה, יש. ובמלים אחרות, הציונות אינה אקטואלית יותר, היא passee, עברה מן העולם. אין על מה להפלות לטובה!

הפוסט-ציונים האלה, עמהם מתנהל הוויכוח הפנימי המר, ואותם נשאל:

איזו מדינה בעולם מאיימים עליה, ומכינים לה השמדה - לבד מישראל? איזה עם, לבד מן העם היהודי, חשוף לשנאה מאורגנת, גלובאלית, שרק לה ניתן שם – 'אנטישמיות'? היש עוד עם שהשנאה לו מאחדת ימין נאצי גלוח-ראש עם שמאל קיצוני אנרכיסטי? שבהפגנות נגד ארצו צועדים יחד אסלאמיסטים פנטיים עם כופרים טרוצקיסטים?

ואיזה עם, למעלה מחציו חי מחוץ לגבולות ארצו ושם הוא מתבולל ונמס עד כדי סכנת היעלמות כעבור כמה דורות? ואיזו מדינה כמדינת ישראל מצויה במצב מלחמה בלתי פוסק כבר יותר מ"מלחמת 100 השנים" המפורסמת ( שבפועל ארכה 116 שנים)? ואיזו מדינה היא "ילד הכאפות" של האו"ם, ואת מעשיה מודדים לפי קנה מידה אחר ושופטים במשפט אחר מאשר את כל יתר העולם?

"סימן שעוד לא הגענו", שרה המשוררת - מפני שכל מרכיבי היסוד של הקיום היהודי לא השתנו, ומי שחש שאין לנו עוד צורך באפליה מתקנת חי בדיסוננס קוגניטיבי, במציאות מדומה.

מי שדורש היום לצרף לנהנים מן ההעדפה המתקנת את האחרים, את אלה שעל פניהם הועדפו היהודים, מי שלא עברו שואה ואין מכינים להם שואה שנייה והם חפשים מכל הפרובלמטיקה של הקיום היהודי, במלים אחרות – מציע לבטל את ההעדפה מכל וכל. שהרי אם הכל 'מועדפים', אף אחד אינו מועדף.

בהקשר הזה, ממש מרתק לקרוא את פסק דינו של השופט אהרון ברק בבג"ץ קעדאן, ערבי מבקע-אל-גרבייה שביקש להצטרף לאגודה השיתופית שבמסגרתה הוקם היישוב קציר, ע"י הסוכנות היהודית על אדמת מנהל מקרקעי ישראל.

בקשת קעדאן נדחתה, בטענה שהסוכנות היהודית מיישבת יהודים בלבד. אולם מנהל המקרקעין הודיע על נכונותו להקצות קרקע לאום גם "לערבים בלבד", ובכל זאת פסק השופט ברק שהסירוב לקבל ערבי ליישוב יהודי פוגע בערך השוויון וחייב את היישוב לקבל את קעדאן. אלא, ברק היה צריך עדיין ליישב החלטה זו עם בג"צ אחר, של יהודי בשם אביטן, שביקש להצטרף לתכנית שיכון במסגרת כפר מיוחד לבדווים בנגב על אדמות המנהל. גם כאן סרבו לקבל את היהודי, אולם בג"ץ אישר את הסירוב לקבל את היהודי. למה? הפליה מתקנת לטובת בדווים, כן ולטובת יהודים, לא?

את התשובה עדיף לקבל במילותיו של השופט ברק עצמו:

"אין כל מאפיינים המייחדים את היהודים המבקשים בלבד... תושבי היישוב אינם מהווים 'קבוצה ייחודית'.. נהפוך הוא..הקריטריון של הלאום..הוא עצמו קריטריון מפלה... מרבית השיקולים אשר הוצגו בפנינו ע"י הסוכנות היהודית מבוססים על אותו סיווג "חשוד" של השתייכות לאומית, וכל מטרתם לא באה אלא לקדם התיישבות יהודית באזור..."

מסקנה: לעם היהודי בא"י לא מגיעה העדפה מתקנת. 'נהפוך הוא': העדפת הלאום היהודי – "חשודה", ובמה? בעוון הנורא של רצון "לקדם התיישבות יהודית באזור". לא עלה על דעת השופט הנכבד, שקידומה של התיישבות יהודית היא היא האפליה המתקנת שהושיבה אותו על כס המשפט בירושלים?

צריך לקרוא את בג"ץ קעדאן, כדי להבין למה נחוץ חוק הלאום.