דמגוגיה וצביעות
דמגוגיה וצביעות

דמגוגיה וצביעות משמשים ביחד בקרב כל אלה שמתנגדים כיום לחוק הלאום, כשמו בפי העם, למרות שהכול יודעים שהזכויות הפרסונאליים, של כל אזרח ואזרח, נמצאים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע במפורש כך: זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

יש לשים לב, אפוא, ראשית, שמדובר בזכויות היסוד של "האדם". כל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכויות יסוד. ושנית, יש התייחסות מפורשת להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל. מכאן, שזעקתם של הדוברים השונים במחנה השמאל, כגון של ציפי לבני, מנותקת מן העובדות.  חוק הלאום לא פגע במאומה בזכויותיו של איש כאזרח שווה-זכויות במדינת הלאום של העם היהודי.

אבל חשוב היה שהדברים יעוגנו במפורש בחוק מיוחד. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. אין בה מקום לאף לאום אחר. היא לא תהיה לעולם מדינת "כל אזרחיה"; כלומר, מדינה שבה קבוצה אתנית, לא יהודית, תוכל להכריז שגם לה יש זכות להכרה לאומית. תרחיש האימים הזה לעולם לא יקרה.  דרישה לאוטונומיה מכל סוג של ערבים בגליל, למשל, לא תהיה אפשרית. מדינת ישראל, כפי שנקבע במגילת העצמאות, ולפניה במסמכים בינלאומיים, כגון בהצהרת בלפור ובכתב המנדט שניתן לבריטים, היא מדינה יהודית. חמש פעמים נזכר המושג הזה במסמך המכונן שלה – ולכל אלה שנשארו במסגרת הזאת, ב - 1948,  זה היה ברור למן היום הראשון. הדרוזים, וקבוצות אתניות אחרות, בחרו להישאר בה ולקשור את גורלם בגורלה; בדיוק כשם שהדרוזים בלבנון נקשרו למערכת השלטונית שם, על כל מרכיביה, לרבות החיזבאללה, ובדיוק כשם שהדרוזים בסוריה קשרו את גורלם ברוצח עמו, בשאר אל אסד; וחשוב גם לזכור שהדרוזים ברמת הגולן מסרבים עד היום לקבל  תעודות זהות ישראליות מתוך תקווה, כנראה, שאסד יחזור לשלוט בשטח שנכבש מידיו ב - 1973.

ואני אומר, חבל שהדרוזים, לא כולם, הלכו שבי אחר סיסמאות ריקות מתוכן של מסיתים מניפולטיביים.  מאומה מזכויותיהם האזרחיות לא נגרע בחוק החדש שבא לקבוע את זכותו של העם היהודי לבית לאומי שהכניסה אליו היא חופשית רק ליהודים. יש בכך אפליה מסוימת, אבל היא מתחייבת מן האופי של המדינה היהודית. זה נאמר בכל מסמכי היסוד שלה – וזה התקבע בחוק השבות כבר ב - 1950. אין כמו חוק זה כדי להדגיש את יהודיותה של המדינה הזאת.

הדרוזים קיבלו את זה מאז ומתמיד. הם אף פעם לא דרשו שזכות השיבה תחול גם על דרוזים שמתגוררים בסוריה או בלבנון  - וטוב שכך הם נהגו. וטוב שכך ינהגו כל שאר האזרחים שאינם יהודים. שכן עליהם לדעת שארץ ישראל, מן הים ועד הירדן, לפחות, הייתה תמיד המקום שבו הלאומיות היהודית קבלה ביטוי. לא הייתה בשטח הזה מעולם אף מדינה אחרת.

לא דרוזית ולא פלשתינית ולא אחרת. היהודים הקימו בירושלים את בית מקדשם, הראשון והשני, וכשהם הוכרחו לגלות מארצם, הם תמיד חלמו לחזור אליה. אומות העולם ידעו שלארץ הזאת רוצים היהודים לחזור – ולכן הם הטילו על הבריטים לפעול בעניין זה; כדי להקים כאן A NATIONAL HOME FOR THE JEWISH PEOPLE.

אין בחוק הלאום דבר הסותר את הדין הבינלאומי או את האמנה בין המדינה היהודית לבין כל אזרחיה – ומוטב יהיה אם כל המלעיזים יידומו.