על משפט וצדק
על משפט וצדק

דברי אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא במשא ומתן להצלת סדום החטאה "חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶֹה מִשְׁפָּט" (בראשית יח, כה) מתפרשים על ידי רש"י בלשון תמיהה – "וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת?", אך אונקלוס מתרגם (בתרגום לעברית ובפירושו של הרב ד"ר רפאל פוזן ביצירתו פרשגן) "אמת הם משפטיך, שופט כל הארץ אמנם יעשה משפט"; לא תמיהה אלא קביעה. אכן, אלא שתוכנו של המשא והמתן בין אברהם לקדוש ברוך הוא מגלה שגם שופט כל הארץ מוכן לשמוע לטענות באורך רוח, להשתכנע ולשנות את החלטותיו (ראו קליין, מנחם [מריו], "השופט הראשון בתנ"ך – תובנות מעשיות ואקטואליות", שו"ת ועוד – עלון המשפט העברי, מחוז ת"א והמרכז בלשכת עורכי הדין, מס' 3 ינואר 2015).

יתר על כן, שופט כל הארץ – הקדוש ברוך הוא – שהוא הוא השופט העליון (כשמציגים אותי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בתואר "שופט עליון" מתקן אני מיד ל"שופט בית המשפט העליון", כי שופט עליון אמִתי יש רק אחד, ממעל) – ועליו נאמר "ה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב" (ירמיהו יא, כ) – הוא "אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת" (תהלים סח, ו). קרי, נכון הוא להידרש לחוליות החלשות בחברה, המשוועות לצדק, "במקום שאתה מוצא גבורתו, שם אתה מוצא ענוותנותו" (בבלי מגילה לא, א).

מדינה יהודית מצווה על הצדק: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ" (דברים טז, כ), וכדברי רש"י שם "כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם"; הרמב"ן מסביר את כפל הלשון ("צדק צדק") כי "הדיינים צריכין שישפטו את העם משפט צדק", קרי, הם שליחי הקדוש ברוך הוא להוציא צדק לאור. והמסר המקראי הוא כי לא רק ממעל אלא גם במלכות בשר ודם ייתכן "שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט, וּמְהִר צֶדֶק" (ישעיהו טז, ה).

אכן, רבים מעמיתיי השופטות והשופטים בבתי המשפט לדרגותיהם רואים את התנך כמקור השראה למאמץ לעשיית צדק ונותנים לכך ביטוי בפסיקתם. משכבר הימים נכח התנך פיזית באולם בית המשפט, שכן עדים יהודים נשבעו על התנך לומר אמת – אך השבועה בוטלה. ובוודאי מטעמים דתיים יהודיים אין להצטער על ביטולה והמרתה באזהרה, אך חבל סמלית שפגה נוכחותו של התנך באולם. כך או אחרת, שופטים בני אנוש מצווים לדבוק במידותיו של שוכן שחקים ולנהוג כציווי המקרא (משלי לא, ט) "פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.". לשם חיבורנו המתמיד, של כולנו, לתנך יישר חילם של יוזמי 929 ובראשם הרב ד"ר בני לאו, ולוואי שחפץ ה' בידם יצליח.

גדלתי בבית אוהב תנך. הורי היו "מכורים" לשיעורי תנך ואמי קראה כל ערב שלושה פרקים בו בעת חוליהּ האחרון, מה שהרגיע במקצת את ייסוריה היה שקראנו באוזניה בתנך. על שולחן קטן לצדי בלשכתי בבית המשפט העליון, ולפני כן בבית המשפט המחוזי ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה – מצויים תנך וחומש עם רש"י, ואני פותח את יומי בעבודה מזה שנים רבות בעיון קצר בהם, בפרשת השבוע ובפרק נוסף. יש בכך פתיח השראתי ליום של החלטות, שחלק מהן קשות עד מאוד ונוגעות בבשר החי עד כי נזכרים דברי חכמים: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב חדה מונחת לו בין ירכותיו ..." (בבלי סנהדרין ז, א).

מה העצה היעוצה לשופט בישראל בעקבות התנך? ראשית, אכן, מידת ענווה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח). פסוק זה מתמצת את תורת השפיטה כולה על רגל אחת, ובה המחויבות למשפט, לדין, וגם לחלשים בחברה, וצניעות – נזכור כי כל אחד ואחד מאתנו הוא בשר ודם העלול לטעות. לבסוף, נאמץ את משאלת שלמה החכם מכל אדם (מלכים א ג, ט) "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה". "לב שומע לשפוט" משמיע משפט ומשמיע אנושיות ועמם צדק. ואם כן נעשה ונזכה מובטחנו כי – כדברי הפסוק שצוטט רבות בעת כינון מערכת המשפט בקום המדינה – "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א, כז).

מתוך הפרק היומי בתנ"ך