אלול-הנותן בים דרך

הרב יוסי יזדי , כ"ח באב תשע"ח

יוסי יזדי
יוסי יזדי
צילום: עצמי

פרשתנו מתחילה בפסוק "ראה אנכי נֹתן לפניכם היום ברכה וקללה". בעל ספר 'מאור ושמש' כותב בשם הזוהר הקדוש שהיכן שמוזכר בתורה 'היום' הכוונה ליום ראש השנה.

ולפי זה אנו למדים על חודש אלול שחל לפני ראש השנה שהוא בחינת 'אנכי נותן'- שימי אלול הם מתנה גדולה לעם ישראל מאת הבורא, 'לפניכם'- לפני בא יום הדין שהוא ראש השנה.

על דברים אלו מרחיב בעל 'הלקח והלבוב': "'ברכה וקללה' בא לרמז שהאדם צריך לדעת כי ימי אלול הם ימים נוראים וימי רצון, וזמן המסוגל מאוד שיכול האדם לזכות בו לברכה.

אולם מנגד, כאשר בא עת רצון והאדם אינו עושה בו פעולות לנצל זמן זה, אז יכול חס ושלום לעורר על עצמו תביעה גדולה על ימים גדולים שאבדו מבלי משים לב, ואז יכול לגרום לעצמו את ההיפך של הברכה.

וממשיך הפסוק לומר אצל הברכה לשון "אשר תשמעו', ואילו אצל הקללה נאמר בלשון 'ואם לא תשמעו'.

והסיבה היא- כי ימי אלול הם ימים גבוהים מאוד, ימים של רצון והתעוררות שבהם עלה משה רבנו להר ארבעים יום וארבעים לילה להוריד את הלוחות (טור, או'ח סימן תקפא).

ועל ימים אלו נאמר 'אשר תשמעון' שנשאר בימים אלו כוח לפעול התפעלות באדם אף אם אינו מעורר את עצמו, אלא רק מספיק שאינו מעכב לעצמו את השמיעה.

וזהו מעלת ימים אלו שיש יכולת ביד האדם להתחזק ולזכות להשתוקקות הלב מבלי לעשות לכך פעולה מיוחדת, אך זה בתנאי שהאדם אינו עושה פעולות להפריע ולאטום את אוזניו מלשמוע את קריאת וזעקת הנשמה. כי אם כן, אז בא האדם ל'ואם לא תשמעו וכו'' חס ושלום.

עוד מביא ה'מאור ושמש' בשם האריז"ל שבחודש אלול יש לכוון את הפסוק (ישעיה מג, טז) "הנותן בים דרך", ופירש- 'בים' הכוונה לחמישים שערי בינה. שכל החמישים שערי תשובה נקראו 'דרכים', שעל ידי תשובה בלב שלם יכול האדם למצוא את הנתיב השייך לו ללכת בדרך ה' באמת.

כתוב במשלי (ל,יט) "דרך אניה בלב ים" ופירש 'המצודת דוד': "הדרך שהלכה בו הספינה בתוך חוזק עומק הים אין לדעת אותו, כי מיד כשתלך ממקום מהלכה ישובו המים לאיתנו ולא יוכר". היינו, שאין מניח שום רושם בתוך המים ולא ניכר מקום ההליכה כלל.

ולפי זה יש לומר "הנותן בים דרך" שהוא כנגד חודש אלול המורה על כוח התשובה שיכולים לשוב בתשובה גמורה באופן שהחטאים לא יהיו ניכרים כלל.

רמז לכך כותב 'הלקח והלבוב': "ראה אנכי נתן בגימטריה הנותן בים דרך", ועלינו לראות לנצל ימים מסוגלים אלו לעשות בהם חפץ והכנה לקראת היום הגדול שהוא יום הדין.

ואף אם רואה האדם שליבו סתום והגשמיות מרובה, תפקידו להילחם ברגשות אלו ולהתאמץ נגד היצר הרע. לעשות חשבון נפש שבאים ימים גדולים כימי אלול, וכך להרגיש שייכות אליהם. להחשיב את המתנה הנפלאה שאנו זוכים מאת ה' יתברך באהבתו אלינו ולשמוח בה, כדי לשוב ולהתקרב אליו באמת ובתמים.

ואלו דברי השפת אמת זיע"א (לאלול): "אין מן היושר לישן בשינות ותרדמות העולם הזה". וכוונתו- כאשר נותנים לאדם מתנה חשובה כמו ימים אלו, אז אין מן היושר ועלבון גדול הוא מאוד כאשר האיש הישראלי שקוע בתרדמת החיים ואינו רוצה לקבל את המתנה ולהשתמש עמה.

על מעלת וחשיבות ימים אלו כותב בעל ספר 'פנים יפות' הרב הקדוש רבי פנחס הורוביץ זיע"א: "נאמר במשנה (כתובות ה, ב) 'נותנין לבתולה שנים עשר חודש', חודש אלול שמזלו בתולה, מכפר על כל שנים עשר חודשים שבכל השנה.

וכשם שבתולה צריכה י"ב חודש קודם נישואין כדי להכין עצמה בתכשיטין, כן הוא עבודת אלול.

האדם צריך להכין ולתקן את התכשיטין להשכינה הקדושה, והתכשיט היקר ביותר הוא לשוב בתשובה ולהוציא יקר מזולל.

וממשיך בדבריו הנפלאים: על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" דורשים חז"ל (ראש השנה יח.) "דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה".

"קראוהו בהיותו קרוב" שלא ימתין האדם עד ראש השנה, אלא 'בהיותו קרוב' שמיד בחודש אלול שאלו ימי רצון ושערי רחמים פתוחים, ויש באפשרות האדם להיות 'קרוב' להתקרב אליו יתברך יותר מכל השנה, אז יקרא לאלוקיו ויושיעו.

לאור דבריו הנ"ל מחדש 'הפנים יפות' חידוש וחיזוק עצום: והוא חסד ה' יתברך עלינו, שעה אחת משעות היום בחודש אלול בתורה מצוות ומעשים טובים, חשובה כמו יום שלם בימי כל השנה."