תמונה תמימה במעריב

הנה סיפור קצר על תמונה. במסגרת סיקור פעילותם של חיילי צה"ל ביהודה ושומרון, פרסם ביום רביעי העיתון "מעריב" תמונה תמימה. במסדרון מעט אפלולי, שני חיילי צה"ל, חמושים כדבעי, מפנים את נשקיהם הטעונים לעבר דלת בעיר חברון

שמעון כהן , ל' באב תשס"ג

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי


הנה סיפור קצר על תמונה. במסגרת סיקור פעילותם של חיילי צה"ל ביהודה ושומרון, פרסם ביום רביעי העיתון "מעריב" תמונה תמימה. במסדרון מעט אפלולי, שני חיילי צה"ל, חמושים כדבעי, מפנים את נשקיהם הטעונים לעבר דלת בעיר חברון (לגבי זהות המיקום, אני נאלץ להאמין לאנשי מעריב שכתבו כך, אם כי, מניסיון, גם זה לא בטוח). על התמונה באותיות שחורות נכתב ההסבר לקורא הלא אינטלגנטי, "חיילים אוכפים את העוצר, בבית חולים בחברון אתמול", כך נכתב, שנדע.

אבל לא רק זה היה בתמונה. משום מה לא הסתפק עורך התמונות רק בצילום שני החיילים והדלת הפתוחה, אלא שמשום מה(?) "נמשכה" התמונה ימינה עד שכללה בתוכה גם ילדה כבת חמש או שש המתבוננת בצמד החיילים.

מה ביקשו למכור לנו אנשי "מעריב" בכך? האם מדובר בחיבה מיוחדת שיש להם שם לילדים? חיבה בלתי ניתנת לריסון עד כדי כך שבכל פעם שרואים שם ילד או ילדה, הרי שמייד מצרפים אותם לתמונות, עם או בלי קשר לכתבה? קשה להניח. נראה לי שלא יהיה מופרך להעריך שלמישהו ב"מעריב" היה נחוץ להראות לנו את הדוד והגוליית של דורנו, הלא הם הילדה התמימה והחיילים החמושים והמאיימים. כיבוש משחית ומושחת, אין ספק. ועכשיו ימלאו עיניו של הקורא דמעות של חמלה על אותה ילדה כבושה תחת סוליות נעלייהם של חיילי צה"ל האכזריים.

התמונה הזו כידוע היא חלק מסדרה בלתי נגמרת של תמונות דוד וגוליית. פרופסור ישעיהו לייבוביץ' כשראה בשעתו תמונה דומה, של חייל בקסבה של שכם פוסע כשנשק בידיו וילד ערבי כבן ארבע מתבונן בו במבט מלא בתימהון, אמר כי זו היא תמונתו העצובה של הכיבוש.

אבל אם נעצור לרגע קצר של הרהור, נגלה שאכן מדובר בתמונותיו של הכיבוש הישראלי, ורק הישראלי. באיזה מקום אחר בעולם נמצא ילד עומד ליד חייל או שניים חמושים, ואפילו לא יחשוב להימלט מהמקום כל עוד רוחו בקרבו. באיזה מקום אחר בעולם היו עוברים שני חיילים מדלת לדלת בנסיון לאתר מבוקשים, ואמה של ילדה בת שש לא תמשוך אותה בשערות ראשה כדי להחביא אותה בפינת החדר המרוחק ביותר. הרי ברש"פ, גם כשעובר שוטר מטעם מה שמכונה מנגנוני הביטחון שלהם, ברחוב, ילדים יעדיפו להתאדות מהמקום לכל רוח פן תעוף לעברם איזו קת של רובה או כף יד גרומה ומסוקסת. רק אצלנו גם הילדים ה"כבושים", כמו גם הוריהם, יודעים היטב ובביטחון גמור שגם אם החייל הישראלי חמוש כולו ונראה כמו מכונת מלחמה מאומנת, המקום אולי הבטוח ביותר לילדים יהיה דווקא בארבע אמותיו.

אבל ב"מעריב" ובעיתונים אחרים ימשיכו למכור לנו בשקט מצולם את שקר הדוד והגוליית שהתחלפו ברבות השנים, ואנחנו, משום מה, לא נעצור לחשוב ונאכל את הסיפור הזה בתיאבון רב, כי עם תמונות אי אפשר להתווכח.