מדוע הפכו לתינוק את השם?

הרב נתנאל יוסיפון , ב' באלול תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

סיפר הצדיק רבי אריה לוין: בברית המילה של בני, רבי שמחה שלמה, חשבתי להקדים לרך הנולד את השם שלמה – על שם הגאון המקובל בעל 'הלשם' רבי שלמה עליאשאוו (סבו של הרב אלישיב זצ"ל), לפני השם שמחה – על שם הגאון רבי מאיר שמחה הכהן בעל 'האור שמח' (ההילולא שלו ב – ד' אלול).

בשעת המילה, משהוכרז: 'ויקרא שמו בישראל', הזדרז מרן הרב קוק זצ"ל (ההילולא שלו ב- ג' אלול) והפך את הסדר, ואמר שצריך לקרוא: 'שמחה שלמה'.

לאחר מכן, הסביר לי הרב קוק את הטעם, שכן נאמר בכתוב: "כרחל וכלאה אשר בנו... את בית ישראל" (רות ד, יא), ואף על פי שמן הראוי היה להקדים את לאה לרחל, שהרי היא הגדולה וממנה – הכהונה, הלוייה והמלכות – אלא שלאה היא במידת 'אתכסיא', ואילו רחל היא במידת 'אתגליא', ולפיכך מקדימים אנו את רחל ללאה.

ואף אנו צריכים לנהוג כאן לפי עיקרון זה. הגאון רבי שלמה עליאשאוו – גדול הוא בתורת הנסתר ('אתכסיא'), בעוד שהגאון רבי מאיר שמחה – גדול הוא בתורת הנגלה ('אתגליא'), ותורת הנגלה קודמת לתורת הנסתר. (לפי מלאכים כבני אדם, עמ' 385).

(בפשטות, יש להוסיף לענ"ד, שלפי רש"י ההסבר להקדמת רחל ללאה הוא אחר, מפני שאף בני שבט יהודה מבית לחם, המברכים את בועז ורות, שהם צאצאי לאה, ובכל זאת מודים שרחל היא עיקרו של בית, וקודמת ללאה. אך כאן הוסיף הרב קוק הסבר פנימי יותר, שממנו גזר הנחייה למעשה, שבקריאת שמות יש להקדים בשם את הגדול בנגלה לגדול בנסתר).

מאחורי סיפור זה, מסתתר גם עיקרון רחב יותר, הנידון במקומות שונים בכתבי הראי"ה, והוא נוגע בחיים של כל אחד מאיתנו. יש צד, שמעלת הנסתר גדולה ממעלת תורת הנגלה. כך מצינו, למשל, שהגמרא (סוכה כח) מספרת על רבן יוחנן בן זכאי, שהיה בקיא ב"דבר גדול ודבר קטן", "דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הוויות דאביי ורבא". במילים אחרות – תורת הנסתר, המכונה כאן 'מעשה מרכבה', נקראת 'דבר גדול'. לעומתה, תורת הנגלה – הסוגיות של התלמוד וההלכה, המכונות 'הוויות דאביי ורבא', מכונה רק 'דבר קטן'.

במבט ראשוני, יאמר האדם, אם כך עדיף לעסוק בתורת הנסתר, המכונה דבר גדול, ולהזניח את תורת הנגלה, הכביכול 'קטנה'. בתורת הנסתר, המכילה רעיונות ודברי אגדה, שעוסקים במהות ובאורחות החיים, יש גם צד מושך ומענג יותר. לכן, בדורנו, אנו רואים שאנשים רבים נמשכים לתחום זה, ומזניחים את לימוד פרטי ההלכה. וכבר עמדו חז"ל על הנטייה האנושית לבקר דרשות באגדה על פני שיעורי ההלכה.

אולם, האמת היא, שהביטוי 'דבר קטן', לא בא חלילה להקטין את חשיבותה של ההלכה, אלא בא לומר שכוחה של תורת הנגלה שהיא מראה כיצד דבר ה' מופיע גם בפרטים ההלכתיים הקטנים. הנסתר עוסק בעקרונות הגדולים של החיים, והנגלה מראה את החידוש הגדול בתורתנו הקדושה הנוגעת גם לפרטי החיים הקטנים. ועל כך כתב הרב קוק, בספרו 'אורות התורה' (ג, ח), שכשם שיש לשבח את ה' – "מה גדלו מעשיך ה'", כך יש לשבחו – "מה קטנו מעשיך ה'", שמתגלה גם בפרטים הקטנים, הן בעולם ההלכה, והן בחוכמה האלוקית המגלה גם בבריות זעירות וקטנות.

ובאמת, כפי שלימדונו גדולי הדורות, יש להקדים את לימוד הנגלה ללימוד הנסתר. ראשית, צריך אדם למלא כרסו 'בבשר ויין' – ש"ס ופוסקים, ורק אחר כך בכוחו ללמוד את תורת הנסתר. אמנם, נחלקו עד כמה צריך להקדים נגלה לנסתר, ומתי כבר מגיע הזמן שבכוחו של אדם לעלות במעלות הפנימיות, אך העיקרון הוא שצריך להקדים נגלה לנסתר.

הנגלה, דומה הוא ליסודות היציבים והמוסברים, שעליהם יש לבנות את הבניין המפואר של לימוד הפנימיות. רק אדם, שהקדים לימוד נגלה, והתרגל להבין את הדברים היטב, יכול אחר כך לגשת ללימוד פנימיות, ולנסות להבין עד מקום שידו מגעת. אחרת, הדברים יכולים להילמד על ידו בדרך מעורבבת וכלל לא מובנת. (כמובן, חשוב גם לזכור, שהנסתר תמיד ישאר נסתר ואיננו מבינים הכל, ובכל זאת ללמוד בגישה שמחפשת הבנה מסויימת).

ואנו הקטנים, האוחזים רק בשיפולי התורה, יכולים ללמוד מכך, שחשוב לבנות עולם תורני יציב, האחוז היטב בלימוד וקיום פרטי ההלכה. ועליו לבנות עולם של לימוד רעיוני, המפיח חיים ותוכן פנימי בכל מעשינו!