כי אתה עמדי

הרב יוסי יזדי , ד' באלול תשע"ח

יוסי יזדי
יוסי יזדי
צילום: עצמי

דוד המלך אומר בתהלים (כג, ד) "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי".

בעל ספר 'הלקח והלבוב' על חודש אלול, מביא את דברי הרב הקדוש המגיד מטריסק זיע"א בספרו 'מגן אברהם', כי הצרוף של חודש אלול יוצא מן הקרי והכתיב של הפסוק (ישעיה סג, ט) "בכל צרתם לא צר", שכתוב 'לא' וקוראים 'לו'.

על פי דברים אלו, הוא מבאר את תחילת הפטרת השבת (ישעיה א, יב) "אנכי אנכי הוא מנחמכם", שיש להבין מה הצורך בכפילות הלשון 'אנכי אנכי' שדווקא זוהי הנחמה.

כשיעקב אבינו ירד למצרים הבטיחו הקב"ה "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עָלֹה" (בראשית מו, ד). ובביאור כפל לשון 'אנכי' כותב ה'שפת אמת' זיע"א: "הם שתי הבטחות, הראשונה- להיות עם בני ישראל בגלות, והשנייה- לגאול אותם. ועל ב' הבטחות אלו כתוב 'בכל צרתם לא צר' גם בו' ו גם בא'.

מתיבת 'לו' אנו למדים שיש לעם ישראל סיוע בגלות. ומתיבת 'לא' אנו למדים שהגלות אינה ממשית כלל.

אם כן, מבואר מדבריו שכול הכוח של בני ישראל להחזיק מעמד בגלות, הוא על ידי ההבטחה שהקב"ה הבטיח שהוא נמצא עמנו ומלווה אותנו בתוך הגלות.

והחיות שיש לעם ישראל בתוך ההסתרה ומה שנותן יכולת להחזיק מעמד, הוא האמונה שהקב"ה סמוך אלינו ובמהרה יבוא ויגאל אותנו.

הבטחתו של הקב"ה חלה גם בגלות הפרטית של האדם, שכאשר יש לאדם ירידה ברוחניות, הרי הוא נמצא במצב של 'גלות'. ועליו לדעת שהקב"ה נמצא עמו, כפי שכתוב "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז), וממילא יכול האדם לבוא לידי 'ואנכי אעלך גם עלה', שיתעלה מן הגלות.

וזה 'החיזוק' לחודש אלול וזהו עבודת האדם- שאף אם נפל לתוך גלות, שלא יחשוב שהוא אבוד במצבו, אלא צריך לחזק את ליבו ולזכור כי הקב"ה יורד אתו לתוך מיצרי נפשו ואינו מניחו לרגע, ומשם מוכן להגביהו.

לכן הוא תמיד יכול להתעלות, כי יש לו כוח מהקב"ה שהוא 'כל יכול', וגם אותו יכול הבורא יתברך לגאול מהמיצר להתקרב ולחזות בנועם ה'.

זה שאמר דוד המלך 'גם כי אלך בגיא צלמות', היינו אף שהייתה לו ירידה למקומות חשוכים ונמוכים של 'צלמות', אף על פי כן - 'לא אירא רע כי אתה עמדי'. שאין לי לירא כלל, כיוון שהבטחת הבורא של 'אנכי ארד' עומדת עמי ומסייעת אותי בכל המצבים, ועל ידי זה יש לי את הכוח להתרומם ולעלות מעלה.

וכך מובן הטעם שכפל הנביא ישעיה 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' ב' פעמים, שהם כנגד 'אנכי ארד' ו'אנכי אעלך', שרק על ידי ש'אנכי ארד'- שהשכינה נמצאת עם כל אחד בגלותו, יכול להיות שיתקיים 'אנכי אעלך'.

כפי שדורשת הגמרא (מגילה כט, ע"א) "גלו לבבל שכינה עמהם", שבלא העזר והשמירה של השכינה בתוך הגלות לא היה את מי להוציא מהגלות, ודווקא על ידי 'אנכי אנכי' זה יגרום שאף בגלות 'הוא מנחמכם' תבוא הנחמה של כלל ישראל.

צריך לזכור זאת כל השנה וביותר בחודש אלול, שיוצא מצירוף הקרי והכתיב של "בכל צרתם לו לא צר", להורות שהוא זמן של תשובה. ואל ייפול האדם ברוחו מכל החשכות והגלות שהיה לו במשך השנה כולה.

אלא יאזור אומץ מנחמת ישעיה הנביא, שאף כשהיה בתוך עומק העוונות היה הקב"ה עמו. ובוודאי בעת שרוצה לצאת מן המיצר ולשוב אל קונו, הקב"ה עומד ומסייע לו להשיג תשובה שלימה.

והעיקר הוא שהאדם יאמין בכוח התשובה, ויאמין שיש ביכולתו לשוב לה' בגודל חסד ה', ובימים אלו ש'ימינך פשוטה לקבל שבים', נתגלה חסד ורצון הבורא יתברך לקבל כל אחד ולשנות את דרכיו.

השפת אמת מבאר את הפסוק (ישעיה מב, ח) "וכבודי לאחר לא אתן" שהוא ראשי תיבות 'אלול', שבחודש זה אין כלל הנהגה של הסתר פנים. כוח ה'אחר' דהיינו הסטרא אחרא מסתיר כל דבר שבקדושה, והוא קליפה שאינו מניח לכבוד שמים להתגלות, אבל בחודש אלול הוא בטל.

ימים אלו מסוגלים ביותר להכרת אלוקות, להאמין בכוחה של התשובה ולבוא לידי הכרה כי הקב"ה 'הנותן יד לפושעים', ובפרט יש סיוע מיוחד בשבתות של חודש אלול כמו שמקובל בשם החידושי הרי"ם זיע"א שזה נרמז בד' יודי"ן שבסופי תיבות אני' לדודי' ודודי' לי'.

והנדרש מאתנו, לנצל את המתנות הללו, לראות שיהיו בשביתה מכוחות הרע, להתחזק בתורה ובתפלה, להתחבר לאור האלוקי מתוך שמחת הלב, באופן שיתקיים בנו "השיבנו ה' אליך ונשובה".