מיהו המשיח?

הרב יניב עבדה , ח' באלול תשע"ח

הרב יניב עבדה
הרב יניב עבדה
צילום: ישיבת שדמות נריה

ביום ב' ט' אלול הוא יום הזיכרון לר' צדוק הכהן מלובלין, לרגל זאת נעיין בדבריו צדקת הצדיק פסקה פ"ז.

בפסקה זו מופיעים שני רעיונות מרכזיים: 

א. הצדיקים הם אלו שגורמים לרעה בעולם לכן הם נענשים על כך-  אין צרה באה לעולם אלא אם כן הצדיקים מסכימים על כך, מכיוון שהצדיקים הם חלק מבית הדין שלמעלה אם אינם מסכימים על העונש הקב"ה נאלץ להסכים עמם.

וכאן שואל ר' צדוק הרי ברור שהצדיקים לא יסכימו להוריד עונש על עם ישראל? כאן מגלה ר' צדוק את השיטה של הקב"ה:

ירמיהו מסכים לחורבן- כאשר ירמיה מנבא הוא נתקל בהתנגדות העם אך גם מאנשי עירו אנשי ענתות כאשר כשל כח הסבל מקלל ירמיה את אנשי ענתות "וַה' הוֹדִיעַנִי, וָאֵדָעָה; אָז, הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם: וַאֲנִי, כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ; וְלֹא-יָדַעְתִּי כִּי-עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים--וּשְׁמוֹ, לֹא-יִזָּכֵר עוֹד: וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת-רִיבִי: לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה' עַל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשְׁךָ, לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה', וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ: לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד, עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים, יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב: וּשְׁאֵרִית, לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם:” (ירמיה י"א י"ח- כג)

כאשר ירמיה מסכים לעונש על אנשי ענתות הוא בעצם מאשר את החורבן.

ישעיה מסכים לגלות עשרת השבטים- כאשר סנחריב צר על ירושלים ישנו אדם המרכז סיעה גדולה של אנשים המתכוונים להכנע לסנחריב בראשם עומד שבנא. סיעה זו מחלישה את עמדת המלך חזקיהו הנביא ישעיה ועליו מנבא ישעיה: “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת.: מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה, כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ: הִנֵּה יְהוָה מְטַלְטֶלְךָ, טַלְטֵלָה גָּבֶר; וְעֹטְךָ, עָטֹה: צָנוֹף יִצְנָפְךָ, צְנֵפָה, כַּדּוּר, אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם; שָׁמָּה תָמוּת, וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ--קְלוֹן, בֵּית אֲדֹנֶיךָ:וַהֲדַפְתִּיךָ, מִמַּצָּבֶךָ; וּמִמַּעֲמָדְךָ, יֶהֶרְסֶךָ: וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי, לְאֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ: וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ, אֶתֵּן בְּיָדוֹ; וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וּלְבֵית יְהוּדָה: וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית-דָּוִד, עַל-שִׁכְמוֹ; וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד, בְּמָקוֹם נֶאֱמָן; וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד, לְבֵית אָבִיו: וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית-אָבִיו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת, כֹּל, כְּלֵי הַקָּטָן--מִכְּלֵי, הָאַגָּנוֹת, וְעַד, כָּל-כְּלֵי הַנְּבָלִים: בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תָּמוּשׁ הַיָּתֵד, הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן; וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה, וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר-עָלֶיהָ--כִּי ה', דִּבֵּר:” (ישעיה כ"ב ט”ו- כ"ה). בזה שישעיה הסכים לעונש על שבנא הסכים בעצם לגלות עשרת השבטים.

ר' צדוק הכהן מביא גם את דוד המלך עם משל הכבשה והרש וברגע שדוד אמר על העשיר "וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל-נָתָן חַי-יְהוָה כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: וְאֶת-הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא-חָמָל: וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ:” (שמואל ב' י"ב ה'-ז'),בעצם קיבל על עצמו את הדין שפסק.

מתוך איזכור זה אנו מבינים כי כל הדוגמאות לעיל (אנשי ענתות ושבנא) היו בעצם משל למצב הכללי של עם ישראל ובעצם ברגע שהצדיק פסק במשל ממילא הנמשל הולך בעקבות פסק הדין. (דבר דומה מצינו בשם הגר"א על המימרא ולפני מי אתה עתיד ליתן דין  וחשבון שכשאדם עולה למעלה באים אליו שני מלאכים ומביאים לפניו ויכוח ביניהם וכאשר האדם שופט את המלאכים בא לפני בית הדין ומראים לו חשבון איך המקרה של המלאכים הוא דינו עצמו של האדם ולכן נכתב קודם דין שהאדם פסק, ולאחריו חשבון שהמקרים דומים).

ב. המשיח הוא הצדיק היחיד שלא "ייפול בפח"...

בואו ננסה להיות, כל אחד ודרגתו הוא,  קצת יותר דומים למשיח...