מילואים לפני החגים זו תופעה מדהימה.
בינתיים כשכולם מתעוררים מוקדם לסליחות אתה מתעורר מוקדם לניווטים. בזמן שאבא סוגר עם אורחים לראש השנה אתה סוגר שבת בבסיס. כשהחברים מתכננים את הטיול בסוכות אתה מתכנן צירי ניווט. כשהתפילות בבית המדרש מתארכות ונובעות מעומק הלב אתה מתקתק שחרית עוד לפני שהשמש יודעת שהיא אמורה לזרוח. כשלומדי הדף היומי מוסיפים עוד לימוד בשביל האווירה אתה מתגעגע למראה של דף גמרא.
למרות הכל, יש רגע קסום אחד שהוא ההכנה המתאימה ביותר לימי ההוד של חודש תשרי. כשאתה פושט את בגדי האזרחות הנעימים ולובש עליך את מדי כלל ישראל. זה רגע מכונן. מכאן ואילך אין עוד מגזרים ותתי מגזרים. אין פוליטיקה ומאבקים. אין שקרים וסערות מדומות. יש רק עשייה חיובית מאחדת ומאוחדת. עושים למען כלל ישראל בלב נקי.
מה מנקה יותר את הלב מאשר עבודה קשה למען עם ישראל? מה משמח יותר את אבא שבשמים מאשר לראות את בניו מאוחדים?
ככל שנקפו הימים הרגשתי איך אני הולך ומתעדן. לקראת סוף המילואים היה כבר ממש קשה לשמוע לשון הרע ותככים. כל רגע גיליתי עוד רבדים יפים אצל החברים מהמילואים שלא בהכרח הייתי פוגש באזרחות. כולנו עם אותם מדים, אותה קסדה, אותה רעות ודבקות במשימה. בסיום המילואים הבנתי כמה הם הכינו אותי לחודש תשרי כולו המתומצת באירוע הסיום של חג סוכות, "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז ב).