לוקחים אחריות!

הרב נתנאל יוסיפון , י"ט באלול תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

הצדיק רבי אורי מסטרליסק, (שיום ההילולא שלו ב- כג' אלול), היה תלמידו של רבי שלמה מקרלין. לפני שנפטר הרבי מקרלין, אמר לתלמידיו שיסעו לרבי מרדכי מנישכיז.

הלך רבי אורי להסתופף בצילו של רבי מרדכי, והנה כשהגיע אל הצדיק, ראה שם עשיר אחד שבא להתייעץ עם הצדיק בענייני מסחרו. הצדיק קיבלו בסבר פנים יפות, כדרכו בקודש לקבל כל אדם, כי עבודתו הגדולה הייתה באהבת ישראל.

הביט רבי אורי בפני העשיר, וראה שעבר עבירה חמורה לפני זמן מועט. נצטער רבי אורי מאד, והתפלא על דרכו של הצדיק. והצדיק שהרגיש במחשבותיו, ניגש אליו ואמר לו: 'לך מהר מכאן, מה אתה עושה בחדרי?'

הלך משם רבי אורי מאוכזב, ונכנס לבית המדרש, כשהוא עייף ויגע מעמל הדרך. כשעזב העשיר את המקום, הלך הצדיק לחפש את רבי אורי, ומצאו בבית מדרשו.

אמר לו הצדיק – 'אף אני, אחי, ידעתי את אשר ידעת. דע לך שרבך הקדוש שלח אותך לכאן, כדי שתדע שמי שאין לו מספיק אהבת ישראל, ולכן אינו אוהב אהבה גדולה גם את מי שעובר עבירה, עדיין לא הגיע לחצי העבודה בעבודת ה', שכן מי שמקרב עובר עבירה כזה יגרום לו בלי ספק לשוב בתשובה שלימה, ובתנאי שאינו רשע שעובר עבירות להכעיס'.

הבין רבי אורי את גדולת הצדיק, וישב אצלו ימים רבים. (סיפורי חסידים, תורה, מס' 368).

סיפור זה מלמדנו יסוד חשוב בעבודת ה'. יסוד הנוגע גם לענייני הכלל וגם לענייני הפרט.

בפרשת כי תבוא, אנו קוראים על מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל. התבוננות בפרשייה זו מעלה, שיש כאן למעשה קבלת תורה מחודשת, קבלת תורה של ארץ ישראל. המיוחד בקבלת תורה זו, שמשעה שעברו ישראל את הארץ התחייבו בערבות ההדדית. במדבר כל אחד אחראי לעצמו, בארץ ישראל אנו אחראים על כל העם. וכדברי רש"י (דברים כט) – "שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה".

רק בארץ ישראל הפכו ישראל לערבים זה לזה, וקיבלו אחריות זה על זה, ולכן נדרשו למעמד הגדול שבו כולם לוקחים אחריות על כל עם ישראל.

במרכז לקיחת אחריות זו, עומדת אהבת ישראל. אהבה אין פרושה סלחנות, שהרי מי שמוותר לשני על חולשותיו, משאיר אותו תקוע בבוץ, ובסופו של דבר מזיק לו. להיפך : רק מי שאוהב את השני – לוקח עליו אחריות, וכך גם בצד השני של המשוואה -לקיחת האחריות מבטאת יותר מכל את האהבה. כל יהודי צריך לאהוב את היהודי השני, וממילא לקרבו ולגרום לכך שגם השני ישמור את המצוות.

זה מה שמלמד רבי מרדכי את רבי אורי: אני מודע למצבו של עובר העבירה, אך אני אוהב אותו, ומתוך אהבתי אותו – הוא גם ישוב בתשובה, (ובתנאי שאינו עובר עבירות להכעיס).

וכך גם בחיי הפרט. מצויים אנו בישורת האחרונה של חודש אלול – חודש התשובה. כשם שעלינו לאהוב את היהודי השני, כך עלינו לאהוב את היהודי שבתוכינו – לאהוב את עצמנו. אהבה אינה וויתור על חולשות. להיפך, מי שאוהב את עצמו, מתקן ומרומם את עצמו. לוקח על עצמו אחריות, ומתוך כך מתעלה ומתרומם.  

שנזכה לשוב אנו וכל ישראל בתשובה שלימה מתוך אהבה!