המלך המשפט ומדינת ההלכה

הרב עדו רכניץ , כ"ו באלול תשע"ח

הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץ
צילום עצמי

בראש השנה אנו חותמים את ברכת המשפט בתפילת שמונה עשרה במילים "המלך המשפט". שתי מילים אלה מתמצתות באופן נפלא את מהותה של מדינת ההלכה – מדינת התורה.

המשפט

מדינת התורה כונתה על ידי יוסף בן מתתיהו כ"תיאוקרטיה" – שלטון הא-ל, מונח שהוא עצמו המציא. משמעותו היא שהקב"ה נוכח במשטר היהודי, ובוודאי שאין אפשרות להפרדת דת ומדינה.

לקראת הקמת המדינה עסקו חכמי דורנו בשאלת המשטר היהודי הרצוי. מסקנתם היתה שהקב"ה נוכח במשטר דרך החוק, דהיינו, דרך חוקי תורתו, ובמילים אחרות דרך המשפט שלו. משמעות הדברים היא שחוקי התורה הם חוקי המדינה, כפי שכתב הרב שלמה גורן (תורת הפילוסופיה, עמ' 24): "קיום חוקה בסיסית אלהית בלתי משתנה, בעלת צדק מוחלט, ולא חוקה הנקבעת בידי בני אדם".

בכפוף לחוקה זו ניתן לחוקק חוקים אנושיים, הן על ידי חכמי התורה והן על ידי המנהיגות הפוליטית. כפי שכתב הריא"ה הרצוג (תחוקה לישראל א, עמ' 3): "מדינה שבה הגורם האנושי ברקע [בתחום] של החוקה והמשפט אינו יכול להתבטא ולהתגלות אלא במסגרת ידועה [מסוימת] של צו על-אנושי ועל פי סמכויות הניתנות לו מאותו הצו".

את חוקי התורה מוסמכים לפרש חכמי התורה, ומכאן ההתנגדות העזה של הרבנים מכל המגזרים לבתי המשפט של מדינת ישראל (למעט בתחום הפלילי). אולם, השלטון לא אמור להיות בידי הרבנים או בידי כוהנים אלא בידי אנשים יראי שמיים שאמורים לפעול במסגרת סמכותם לשם שמיים.

המלך

האם מדינת ההלכה אמורה להיות בעלת משטר מלוכני? בשאלה זו נחלקו כבר תנאים בברייתא (סנהדרין כ ע"ב): "וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן".

בעקבות מחלוקת זו נחלקו גם ראשונים, הרמב"ם (מלכים א, א) פסק שמינוי מלך הוא מצווה, ואילו רס"ג (דברים יז, טו) כתב שזו רשות. מסתבר שדעת הרמב"ם התקבלה להלכה, ובכל זאת, חכמי זמננו כתבו שכל זמן שאין צאצא ידוע לבית דוד יש להעדיף משטר דמוקרטי.

יתירה מזו, הראי"ה קוק (קבצים מכתב יד קדשו, כרך א – פנקס אחרון לבויסק, לד) כתב שמשטר דמוקרטי מלמד על מעלתו של העם: שכשהעם במצב יותר טוב מוסרי, ממילא ממשלת המלך מצטמצמת, על כן לעתיד לבא נאמר 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם' (יחזקאל לז, כה), נשיא תחת מלך... ואין זה חסרון למלך, כי אם עילוי לו מצד עילוי העם המונהגים על ידו". הרב קוק כותב שככל שהעם במדרגה גבוהה יותר מצטמצמות סמכויות המלך, ואת החלל ממלאים נבחרי הציבור במסגרת דמוקרטית. כמובן שהכוונה לדמוקרטיה בכפוף לחוקי התורה שהם החוקה של מדינת ההלכה.

אם כך, עולה השאלה מדוע לשיטת הרמב"ם מינוי מלך הוא מצווה, הרי המשטר האידיאלי הוא בכלל דמוקרטי, ומדוע יש צורך שיהיה מלך, גם אם סמכויותיו מצומצמות, האם לא עדיף משטר דמוקרטי מלא?

יתכן שהתשובה לכך קשורה לימים בהם אנו עומדים – ימי ערב ראש השנה. בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה עלינו ועל העולם כולו. מלכות ה' איננה דמוקרטיה למרות תפקידנו בהמלכה. זאת, כיוון שבפנינו עומדת הבחירה האם להמליך את ה' ולקבל עלינו את מלכותו וחוקיו. אין לנו אפשרות לבחור אילו חוקים לחוקק. זו שאלה של כן או לא.

זאת, בניגוד לחיינו במשטר הדמוקרטי שבהם כמעט הכל נתון לבחירה. כיוון שכך יתכן שקבלת מלכות בית דוד עליה ציווה הקב"ה, גם אם היא מצומצמת, מהווה קבלה של מלכות שמיים. שהרי לא ניתן לדבר באמת על קבלת מלכות שמיים בעולם שבו אין קבלה של שום מלכות. כדי להתחנך באמת לקבלת מלכות שמיים צריך להיות מוכן לקבל גם מלכות של בשר ודם, עליה ציווה הקב"ה.

לאור זאת, מקבל הפסוק הבא משמעות חדשה (הושע ג, ה): "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם". קבלת מלכות דוד מובילה אחר כך גם לקבלה עמוקה של מלכות שמיים.

לאור זאת עלינו להיכנס לימים הנוראים מתוך תפילה על המלכת הקב"ה ועל הביטוי הארצי שלה – מדינת הלכה.

דברים אלה מבוססים על הספר "מדינה כהלכה". עד ראש השנה ניתן להצטרף לפרויקט מימון המונים להוצאת הספר, להצטרפות חפשו ברשת: "ספר מדינה כהלכה".