סיפור לראש השנה

הרב יאיר פרנק , כ"ו באלול תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

דווקא עכשיו שהגיע יומם הגדול, הוא נרדם. ואולי טוב שכך.

כבר חודש שהם מתכוננים בחשאי, כל אחד בינו לבין עצמו, לקראת יום השנה של החתונה.

כן, החתונה. היה זה בשבילה היום המשמעותי ביותר בחייה. רק מאז היא התחילה לחיות באמת. לפעמים היא אף מרגישה שרק אז נברא העולם, וכל מה שהיה לפני כן היה רק תוהו ובוהו. תוהו של כוחות חיים עצומים המתפרצים לכל כוון, ללא סדר. ובעיקר ללא יחס כנה ועמוק לאחרים, ובעצם אף לא לעצמה.

אך זה היה מזמן. כה מזמן, עד שלפעמים קשה לה להיזכר אם היה זה באמת. אולי רק הדמיון הוא זה שמשטה בה? אולי התקווה שנמצאת בלב שניהם היא שיוצרת זיכרון שלא היה מעולם?

לא ולא! לבטח היה. רק כוחות חיים עכורים, והרגלי השגרה, הם שמנסים להשכיח. כבר מזמן החליטה, שכל יום, היא תנסה לפחות לכמה רגעים, להסיר את כל מה שנדבק בה במשך הזמן, ולזכור באמת.

האמת. האמת היא שכבר בהתחלה ממש היו חריקות. כבר אז, הם הבינו שעוד הדרך ארוכה עד שיבנו להם חיים שלמים באמת. אולם בכל זאת היה אז משהו שונה. הקרבה הייתה כה עמוקה, והזיכרון היה חזק מתמיד.

שוב זיכרון. ואולי יש בתוך ליבה זיכרון ותקווה למה שלא היה ממשי מעולם. אך עדיין, היא חשה בכל ליבה, הוא קיים מאוד, עמוק בתוך הלב.

במהלך החודש היא דווקא הרגישה כיצד הם הולכים ומתקרבים זה לזה. כיצד הידיעה על היום ההולך ומתקרב מעדנת את המבטים, ונותנת לכל אחד רצון גדול להתקרב ולהשתפר. אך מאידך, היה ביום הזה משהו מפחיד מאוד. מעין חשבון נפש נוקב עד תהום. האם אכן כל הסיפור היה שווה, האם גם היום היינו בוחרים זה בזה?

אי אפשר להתרפק על העבר. ההתרפקות הזאת תביא בסופו של דבר לריחוק גדול יותר, שכן מה נותר מכל זה היום? היא הרגישה שהיא חייבת להתחדש. להתחדש לגמרי. לערוך בדק בית רציני בכל מעשיה. ובעיקר, ולמעלה מכל זה, במחשבות. האם היא באמת חיה ורוצה את הקשר הזה? האם היא עושה מאמצים כנים להתקרב אליו באמת?

יודעת היא שיש לו לב זהב. ממש רב חסד. כך הוא גם היה בפועל בתחילת הנישואים. היה בו שילוב מדהים של תום ורחמנות. רק המחשבות על כך ממלאות אותה געגועים עצומים. בעלי היקר, היכן אתה עכשיו?

עכשיו. עכשיו מבטו בדרך כלל שונה. פניו מביעות ריחוק מסוים, ודרישה. דרישה לאחריות ודקדוק מעשים. עם הזמן, היא למדה להכיר עד כמה הפן הזה שבו טוב בשבילה. כיצד הוא מרים אותה למה שהיא באמת רוצה להיות, וראויה להיות.

בתחילה היא הייתה חולמנית מעט, היא מודה בינה לבין עצמה. בדמיונה הם היו מלך ומלכה. כן, מלכה. אך היא הרגישה לצדו, וגם לא לצדו, ושגתה בדמיונות למלוך לבדה.

אך חלומות לחוד, ומציאות לחוד. הבית שבנו לא התנהל כסדרו, והחלו להתגלות תקלות קטנות, שגדלו ותפחו לבעיות של ממש. היא הרגישה כיצד הוא הולך ומתרחק ממנה, והוא זה שמלך לבדו. היא נותרה קטנה, וקיבלה את הדין, שאין שניהם יכולים לשמש בכתר אחד.

ואולי, אולי היא באמת ראויה להיות מלכה, אלא שלא מדובר בשני כתרים, אלא בכתר אחד, של שניהם, לאחר שיזכו לאהבה ואחווה ושלום ורעות, וכל אחד יעשה את חלקו, ולא יהיה ביניהם פירוד כלל, כמו אותם שני רעים שלא מתפרשים זה מזה.

ואולי, היא ממשיכה וטווה מחשבות, אולי על זה ממש הוא חולם, עכשיו כאשר הוא נרדם. לא סתם הוא נרדם דווקא עכשיו. הוא חולם על הבית שהוא רצה לבנות ביחד אתה, את העולם שיבנה מבין שניהם.

השינה הזאת בוודאי משחררת אותו מכל הפנים שנאלץ לשוות לעצמו, לאחר שהיא קלקלה את מעשיה. השינה מאפשרת לו לחזור לרצונות הראשונים שלו, ולהסיר מעליו את מה שהיא, בהתנהגותה, גרמה לו להראות.

אם כך, החליטה לפתע בליבה, עתה היא תראה לו עד כמה היא גם רוצה לחדש ימיהם כקדם. היא תעיר אותו לעולם חדש, שיבנה בעזרת שניהם. היא תראה לו שלמדה לתקן מעשיה, לקבל אחריות על תפקידה הגדול. ובעיקר - להיות רעיה ראויה למלך. להיות מלכה.

ואולי, אולי הבית שיבנו מעתה יהיה גדול ומפואר עוד יותר, דווקא לאחר כל מה שהם עברו ביחד. הנפילות הקטנות והגדולות, ומה שלמדה בעקבותיהם, הם שהכשירו אותה להיות מלכה. אולי כל המרחק שנוצר בניהם, יתהפך לקרבה ואהבה גדולים עוד יותר.

הלכה המלכה לעתיד, אחזה בשופר, ותקעה בו בכל כוחה, בכל כוח כוונתה.

לעורר, אותו, וגם את עצמה.

ובתקיעה הכניסה את כל געגועיה וכיסופיה. אליו, ואל קרבתו, אל הבית שהם רצו ורוצים לכונן ביחד, ואל נשמות הילדים שיולדו להם.

בלב פשוט של אותו רצון ראשון, ובלב שבור על מה שאירע והסתבך לאחר מכן, ושוב בלב פשוט של תקווה ואמונה שהיא, והוא, ושניהם יחד, יכולים לתקן.  

[מבוסס על פנימיות התורה]