ראש השנה אצל רבי מנדלי מקוצק

הרב אברהם וסרמן , כ"ח באלול תשע"ח

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

קשה לדעת, אפשר רק לשער, איך נתפס ראש השנה אצל ר' מנדלי וחסידיו, חריפי פולין עמוקי השכל ומחדשי דרך בעבודת-ה', כזו שלא מוותרת על האמת. לא אמת תיאורטית, אלא זו שבתוך החיים, שמובילה אותם, בלי פשרות. חסידים ששילמו מחיר כבד כדי לשאת את לפיד המהפכה.

א. שאלה ידועה היא, למה לא מתוודים בר"ה? הרי זה יום הדין!

ר' מנדלי ענה בדרכו הקצרה והחריפה: בר"ה נעשה משפט מה היא האמת (ובשפת המקור, אידיש: "און ראש השנה ווערט אויסגעמשפאט וואס איז וואהר"). כלומר, ר"ה הוא יום המשפט של האמת בחיינו. התקיעות מלוות בתשע הברכות העוסקות במלכות ה' בעולמו, במתן תורה, בהשגחה, בבית דין של מעלה, באחריות האדם על מעשיו, בתקיעת שופר של קיבוץ גלויות ביאת המשיח, ועוד.

עצם ההקשבה והאמירה מעמידות אותנו למשפט המתרחש לא רק בבית דין של מעלה, אלא בתוכנו פנימה. אנו נשאלים – עד כמה אנו רואים אמיתות אלה בבהירות ובעצמה הממלאת את חיינו. שמא אין זו אלא אמונה המצויה בירכתי התודעה, אך רחוקה מחיי היומיום ומהשפעה על דרכנו המעשית. אמנם, אין לזלזל בכל הבעת אמת, הנאמרת גם בפי אדם שחייו הממשיים טרם זכו להארתה המקיפה, אך אנו נדרשים להרבה יותר מזה.

ב. בתחילת שלשת הברכות הייחודיות ליום זה, אומרים "עלינו לשבח" ומכריזים "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה". השונות ופריצת הדרך, הסגנון הייחודי שלא נשטף בזרם השולט בעולם, שלא נכנע לאופנה נוכחית, שלא אכפת לו להיראות לא רלוונטי, הוא הבסיס לכל. בקוצק חידדו גישה זו, והיפנו עורף לחברה, אותה תפסו כבינונית וחסרת עומק. זו אותה נון-קונפורמיות שהיא תנאי הכרחי לכל מי שמטרתו לטלטל את המציאות, שפורצת דרך כדי להגביה-עוף.

הברכה השניה מסיימת בבקשה לזכור לנו את עקדת יצחק – המעשה הנורא החורג משיקול הדעת הנורמאלי – להרוג את הבן היחיד והאהוב, תקות אברהם ושרה הזקנים, והבטחת המשכיותם. בסיומה מבקשים לקיים את השבועה לאבותינו, לגאול אותנו ולהשיבנו לארץ ישראל. אף הוא, אירוע חריג ולא נורמאלי בכל קנה מידה היסטורי עולמי.

הברכה השלישית מתחילה בתיאור מעמד הר סיני שהוא פלא גדול, לא הגיוני, וכדברי המלך לחבר בספר הכוזרי. החידוש שהקב"ה האינסופי מדבר עימנו, שהדיבור שלו לא הורג אותנו. "היום הזה ראינו כי ידבר א-לוהים את האדם וחי". מעמד הר סיני ממשיך והולך כל הדורות, ובכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כלומר, עד כמה המעמד הזה חי בקרבנו ואנחנו חיים על פיו, לומדים תורה ולא נוטשים ומעליבים אותה.

ג. גאולה, קיבוץ גלויות, מלכות בית דוד, בניית בית מקדש, חוזרים הרבה בתפילותינו בכלל, וביום זה בפרט. שיאן של שלשת הברכות היא חתימת ברכת השופרות "תקע בשופר גדול לחרותנו... ושם נעשה לפניך... וביום שמחתכם ובמועדיכם... ותקעתם בחצוצרות". כלומר, התקיעות אליהן אנו שואפים הן אלה שנתקע בבית המקדש. גם כאן, אנו נשפטים על מקומה של האמת, הדורשת בניין מקדש, בחיינו עכשיו.

האמונה במשיח, והציפיה בכל יום שיבוא, כלולה בשלשה עשר העיקרים שניסח הרמב"ם. אך המושג משיחיות – מרתיע רבים. כנראה בגלל משיחי השקר שהיו במהלך הדורות והובילו לאסונות ובהם הרג יהודים רבים. בנוסף, משיחיות נתפסת כהתנהלות לא ריאלית, שאינה מתחשבת במציאות ועתידה להתנפץ על סלעיה.

ד. האם המהלך הציוני הוא משיחי? קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, מלחמות באויבים ושלטון יהודי הם בודאי חלק מתפקידי המשיח, וכדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא). תפיסת המשיח כעניין לא ריאלי, מנתק אותו לכאורה מחיינו. כמו הפלא של מעמד הר סיני שמקשה עלינו לחבר את התורה לחיינו, כך גם הפלא של משיח שיקבץ עם מפוזר ומפורד ויפריח ארץ שוממה, היה נראה לפני מאה וחמישים שנה תלוש מחיינו. אבל זה בדיוק האתגר – לחבר את מושגי האמונה לחיינו, וזו מטרה מרכזית בראש השנה.

בצמתים בה מתנגשת הציונות החילונית בדתית, מוטח בנו המשפט "אתם משיחיים". אלא שכבר אמר בן גוריון, שהכריז על הקמת המדינה נגד כל הסיכויים, כי מי שלא מאמין בניסים איננו ריאלי... סקירת ההיסטוריה שלנו מראה בעליל כי לפי ההיגיון מדינת ישראל היתה אמורה להיעלם, או לא להיות מוקמת כלל.

כבר קבעו ראשונים "התורה לא תסמוך בדבריה על הנס" (רמב"ן במדבר ה,כ). לכן יש להתכונן למלחמה, ולנהל קרב מושכל. אלא שהתורה לוקחת בחשבון שברוב הפעמים יחסי הכוחות יהיו לרעתנו. "וראית סוס ורכב עם רב ממך". למרות זאת, "אל תירא מהם" והסיבה "כי ה' א-לוהיך עמך המעלך מארץ מצרים". כהן משוח מלחמה אומר טרם יציאה לקרב "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם... כי ה' א-לוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (ספרי, פרשת שופטים). הנכחת א-לוהים בשדה הקרב, אף היא סלע מחלוקת בין הציונות הדתית לחלק מהציונות החילונית. הנכחת א-לוהים ברחוב, בציבוריות, בממלכתיות, היתה ועודנה אתגר גדול הניצב לפתחנו.

עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל (מגילה כט,א).

בראש השנה, בבית-המדרש של ר' מנדלי מקוצק, במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, אנו שבים למשפט במבחן האמת ומקומה בחיינו.