סימנים נאכלים וסימנים נראים

הרב דניאל שילה , י"ח בתשרי תשע"ט

1.

הסימנים הנאכלים בערבי ראש השנה, נועדו להעצים את האמונה והביטחון, שהשם יברכנו ויחזקנו להמשיך וללכת בדרכו. הם נעשים על שולחנו של כל אחד ואחד.

אולם בדור הזה, יש לשים לב גם לסימנים הנראים אשר לא ניתן להתעלם מהם. ביום הראשון של ראש השנה, אנו קוראים בהפטרה על עלית אלקנה לשילה. כאלפיים שנה קראנו הפטרה זו, ואיפה אנחנו ואיפה שילה.

אבל היום, נסיעה לשילה ממרכז הארץ אורכת פחות משעה, ואנו שם, מקוממים את הריסות המשכן וסביבתו ומרבים לבקר ולחגוג שם.  ביום השני של ראש השנה אנו קוראים (ג) ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים: (ד) ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ: ואנו רואים את הארץ נבנית גם בעמק שילה וגם בשאר ערי הארץ ויישוביה. הכרמים אשר ניטעו בשומרון עשו פרי, ויינם הטוב זוכה לפרסי הצטיינות במקומות שונים בעולם.

ובהמשך אנו קוראים:  הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֘ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה:

אם לאורך השנים נהגנו לומר על פי עיקרי הרמב"ם : "אני מאמין באמונה שלימה שכל דברי נביאים אמת" – הנה  בתקופתנו ניתן לומר: " אני רואה שכל דברי נביאים אמת".

2.

בסליחות של ערב ראש השנה נכתבו דברים שלא יכולתי לומר, כדי שלא לכפור בטובה ולא להיראות כדובר שקרים לפני השם. הנה כך נכתב שם: ..." כי משך עלינו השעבוד וארך עלינו עול גלות והננו בכל יום הולכים ודלים....ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידנו כאשר אמרת "כי מי יחמול עלייך ירושלים ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלום לך" (ירמיהו טו)

אנו אין עלינו  עול גלות, שערי ארצות העולם פתוחים וגם שערי הארץ פתוחים ומי שאינו עולה- פועל כך מפני רצונו הוא, ומה לו להלין על בוראו. יש לנו עדיין עיכובים בירושלים, אולם ככלל אנו עושים בה כאדם העושה כבתוך שלו. סוללים בה ואליה מסילות ברזל וכבישים, בונים בה גשרים בתים ומרכזי תעשיה וקניות. אנו מייחלים לבנין בית המקדש, אך העדרו הנורא אינו יכול להביא להתעלמות כפויית טובה ממה שכבר קיים. ההמונים המגיעים אל הכותל המערבי ואל שאר המקומות במועדים ובכל ימות השנה, מוציאים את ירושלים מכל בדידות ושיממון.

זאת ועוד. אנו קוראים בספר שמות בעת השעבוד:  (יט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֤ק אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ:

רשי מפרש:  (יט) כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת: הכוונה היא שירדו מנכסיהם ואבדו את השפעתם.

והנה, אויבינו שמסביב ירדו כולם מנכסיהם והפכו לעניים מרודים. מצרים סוריה ירדן ועיראק מתקשות לכלכל את יושביהן. עיראק עתירת הנהרות מתקשה לספק מי שתייה נקיים ליושביה. לוב ותימן עניות. כך גם אויבינו הרחוקים יותר. איראן במשבר כלכלי, כך גם תורכיה. ערך המטבע שלהן יורד כל זמן ותושביהן מפגינים וצועקים ללחם. וונצואלה, אויב רחוק אך ארסי עד זמן לא רב, ארץ עתירת נפט, מצוייה במשבר כלכלי עמוק ותושביה צועקים ללחם. זאת כשמדינת ישראל מתכלכלת בכבוד וערך המטבע שלה ודירוג

3

האשראי שלה – עולים. אין זו גאולה שלימה, אך גם דתן ואבירם שירדו מנכסיהם המשיכו להציק, אולם עוצמתם פחתה מאד. כך גם מדינות ערב. הן ממשיכות אמנם להציק, אך מצבן מעודד להמשיך בתהליך

הגאולה כמו משה רבינו המתחיל את צעדיו מול פרעה כשמבקשי נפשו מתרוששים. לא תמה המלחמה על הארץ, אולם עלינו לדעת ולראות ש"לא ייטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב".