אלך לי אל הר המור

תגיות: דוד וכטל
דודי וכטל , כ"ה בתשרי תשע"ט

הם באים מן ההרים, מן השְפלה, מן המִדבּר, הם באים –

מהם תלמידי ישיבות באלפים, אשר באו לשמוח בשמחת תורתם.

מהם תלמידי מכינות רבים, שלראשונה בחייהם טעמו שמחה של מצווה ותרומֶמַם.

מהם ר"מים בישיבות קטנות ותיכוניות, הסדר וגבוהות,

הם כולם באים, ששים ומרננים,

שמחים ומודים על מה שקיבלו בעבר ועודם מקבלים.

גם אלו הנקראים 'תורניים' באים,

כאלו שגרעינים של אהבת ישראל בכל הארץ הם זורעים.

אנשי יישובי הסְפר, תושבי החממות, בוני החומות ושוכני הבועות,

מכוונים ליבם לאביהם שבשמים ומחוללים.

בין הרוקדים גם יהודים כמונו, פשוטים.

בעיניים מלאות הערצה בַּגדולים הם מביטים.

החקלאים מקפצים, המהנדסים כף מוחאים,

אלו ואלו בשיר משוררים.

מקומם של העומדים על משמר ארצנו גם הוא לא נפקד.

בתוכם טוּראים, ביניהם מפקדים,

חלקם חסרים שעות שינה,

ובכל זאת אי אפשר שלא למלא בריקוד של מצווה מַצְבּרים.  

אפילו אלו שנקראים 'חרדים' באים, מהם חסידים מהם ליטאים,

מתעניינים ומסתקרנים,

'מה חדש צומח כאן בערוגה?', הם תוהים.

בקהל יושבות צופות ישועה,

אימהות צעירות ומבוגרות, אמיצות וגיבורות.

מוסרות נפשן בשלוח בעליהן לתלמודם

ומקבלות שכרן על גידול טפן.

יום ליום יביע אומר על גדולתן לחנך דור ישרים נקי מהיזקקות למסכים,

בהם סְדרות וסִרטונים, שורטים ומשחיתים.

בין הרוקדים גם 'פִּרְחי כהונה' של זמננו,

היפים באדם, פאר עַמנו.

מיָנקוּת את ספסלי תלמודי התורה הם חובשים,

עיניהם הטובות והבל פיהם שאין בו חטא עליהם מעידים.

בני שש ושבע, וגם בני עֵשְרה,

מהם יקומו לנו גדולים אמתיים, אוּמתנו עוד תראה.

בראש כולם, עבורם ולכבודם רבים באים,

רוקדים להם גם תלמידי החכמים, רבותינו הגדולים.

מוּרַמים מְעם ומאמינים בגודלו האמִתי,

מעמיקים וצופים רחוק, מעל העכשווי והנקודתי.

על אף כל הנְגִישֹות, הסחיטות והאיומים,

הם עדיין צוּרים אשר לא נֶעְתַקים ממקומותיהם הרוחניים.

בנו הם חוללו ומחוללים מהפכה של ממש,

צורפים אהבתנו בכּוּר של יראת ה' טהורה,

כוחה גדול כשל הר געש.

וככה הם רוקדים והאור על פניהם,

ורק הקב"ה לבדו עובר ביניהם,

גיל בעיניו,

הוא מתפאר בהם.

והוא אומר בקול רוטט למלאכיו הלבנים:

אלה הבנים שלי, אלה הבנים.