התפילה הרומזת לכל שמות הפרשיות
התפילה הרומזת לכל שמות הפרשיות

לפניכם תפילה שחוברה לפני כחמש מאות שנה. התפילה התגלתה באיטליה, בתוך חומש שנדפס בשנת 1557 (בתוך חומש שהודפס בעיר סביונטה [subbioneta] באיטליה, בדפוס טוביה פואה. שם המחבר של התפילה לא ידוע). זו תפילה לגאולת ישראל, שמה שמייחד אותה הוא, שהיא משתמשת בשמות פרשיות התורה בלבד [בשינויים קלים]. להלן התפילה. לאחריה כמה מילים של פרשנות שלי, ושמא זכיתי לכוון במשהו לדעת המחבר הדגול.  

"הָרִאשון! הנוח לך שייראו חיי מצחק?! יצא וישלחנו וישב. הַקֵץ, הַגֵש ונחיה.

ובשמותיך הֵירָאה וָבוא, לשלַח יתרו במשפטיך הרמים, ואתה תישא קהל פיקודיך.

וקרא צַו ביום, לזרע תורתך, אחריך יתקדשו, והַאֲמירם בהר חוקיך.

מדברנו נשוא והעליתנו, ושְלַח קְרַח פרה בלָקַתְנו, פן-חס מטותינו תסיע.

הדברים אתחנן עקב רָאית שפטינו, ותצא תבוא נציבנו, והאזיננו ברכה".

לפנינו חמישה משפטי תפילה. אחד לכל חומש. כל פרשה מיוצגת במילה אחת.

המשפט הראשון - פונה בבקשה תקיפה לקב"ה [= הראשון]. כיצד ניתנת הצלחה לישמעאל? המילה 'מצחק' מכוונת כנראה לישמעאל, כמו שכתוב בפסוק :"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק" [בראשית פרק כא פסוק ט]  עם ישראל גורש מארצו, בעוד ישמעאל עוזר בגירוש הנשארים ויושב במקומם (ייתכן שיש כאן רמז לכיבוש הארץ בידי התורכים בשנת 1517).

המשפט הראשון מסתיים במילים הסתומות 'הקץ הגש ונחיה'. נראה שהמילה 'הקץ', רומזת לפסוק :" עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי; הָקִיצָה, אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח". [תהילים פרק מד פסוק כד] כלומר, השכינה בגלות היא בבחינת 'אני ישנה וליבי ער', ולכן מבקש המשורר 'הקץ'. או שמא 'הקץ' פירושו קרב הקץ. המילה 'הגש' לא ברור מה כוונתה, ושמא התכוון המחבר לפסוק :"קָרוֹב, מַצְדִּיקִי-מִי-יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי". [ישעיהו פרק נ פסוק ח] כלומר, נעמוד למשפט, אם הגיע זמן הגאולה, ונזכה בו, 'ונחיה'.

המשפט השני - פרשת 'שמות' מדברת על שמות בני ישראל. היא מדברת גם על שם ה'. כדברי משה לקב"ה :" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה..." [שמות פרק ג, פסוקים יג, יד] בשמות אלו יבוא הקב"ה לגאול את עם ישראל, המכונים בתפילה זו בשם 'יתרו'. ייתכן שכוונת המחבר לכך שאנחנו כגרים בין האומות, או משום שכל ישראל כגרים היו במעמד הר סיני, בו נכנסנו לברית במילה, טבילה והרצאת דמים.

המשפט השלישי – מדבר כבר מפורשות על הגאולה והבאת עם ישראל לארץ ולירושלים, המכונה בתפילה זו 'הר חוקיך'. 'ביום' – הוא הכינוי ל'יום הגאולה' כמובא בנביא זכריה :" בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"׃ [זכריה פרק יד, פסוק ט]  חשוב לציין שהביטוי 'ביום ההוא' מוזכר כמה פעמים בפרק זה. המילה 'והאמירם' מרמזת על בחירת עם ישראל מכל העמים. ככתוב בפסוק :"אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.  וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְו‍ֹתָיו". [דברים פרק כ"ו פסוקים יז – יח]

המשפט הרביעי – מבקש על קיבוץ גלויותינו מהגלות שהיא 'מדבר העמים', כדברי הפסוק :" וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים". [יחזקאל פרק כ פסוק לה] המשכו מבקש מהקב"ה שיעשה דין בשונאי ישראל, לשלחם ולעשות בהם קורחה. שונאי ישראל מכונים כאן 'פרה'. יש בכך רמז ל'ארבע מלכויות' המכונים 'פרה', כדברי הזוהר הקדוש :"והרי העמידוהו שהפרה כלל ד' מלכיות היתה". [זוהר, תחילת פרשת חוקת]   המילה 'בלקתנו' – היא כנגד בלק, שרצה להשמיד את עם ישראל (יש כאן גם רמז לפסוק :"בוקה ומבוקה, ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים..."[נחום פרק ב פסוק יא]). מפרשת פינחס עשה המחבר שתי מילים 'פן' ו'חס', להדגיש את הסכנה הצפויה לעם ישראל אם הקב"ה לא יעניש את אויבי האומה.

המשפט החמישי – פותח במעין התנצלות על בקשת הגאולה, עקב מצבו הקשה של עם ישראל, עקב ה'שפטים' שעושים בנו שונאי ישראל. 'נציבנו' הוא מנהיגנו. הכוונה היא לקב"ה, או יותר מסתבר, למלך המשיח. הרי כך ביקש משה, מנהיג שיצא לפני העם ויבוא לפניהם. כדברי הפסוק :"יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם..." [במדבר פרק כז, פסוקים טז – יז]

תפילת שמונה עשרה מורכבת משלושה חלקים. שבח, בקשה והודאה. חז"ל למדו שכל תפילה צריכה מבנה כזה. בתפילה שלפנינו, העיקר הוא בקשה, אך בכל זאת, המילה הראשונה היא שבח לה', שהוא 'הראשון', והמילה האחרונה היא מילת הודאה : 'ברכה'. ברכה לקב"ה, שעתיד להעמיד לנו משיח, שיצא ויבוא לפנינו, ולהאזין לתפילתנו.

עתה מצאתי באתר בשם 'נוטריקון', את הסימן שלפניכם, ועוד הרבה סימנים, שרובם נכתבו כדי לזכור את שמות הפרשות, ולא כתפילה. מעניין שדברים אלו הגיעו לתימן, והפכו שם לתפילה מקובלת. כך מובא באתר נוטריקון :"הכותרת לשיר זה היא "סימן לראשי פרשיות התורה בלשון תפילת ישראל אל ה'", ומעניין שהוא היה נפוץ בקהילות תימן, ושימש שם כתפילה. הרב יוסף קאפח כותב על שיר זה: "תפילה ידועה בתימן" (כתבים ב', ירושלים תשמ"ט, עמ' 76, הערה 200).

וכך כתב בהקדמה לספר "חמדת ימים" לר"ש שבזי (ירושלים תשט"ז): "תפלה נהוגה בפי יהודי תימן מימי קדם אשר אותיותיה נושאות את סדר פרשיות התורה".  עוד מובא שם פירוש קצר בשם הרב יוסף קאפח זצ"ל, הטוען שהמילה 'פרה' רומזת לחטא העגל, ובאה בקשה שה' יכפר לנו עליו. כאמור, לפי דברנו לעיל, נראה יותר שהכוונה לגויים, הזוממים לכלותינו.

עתה נותר רק לברר אם מקור התפילה מאיטליה או מתימן, לכם הקוראים - הפתרונים!